'אחיות' - סיפורה של מרים שטרסברג לבית וידמאן שנולדה בבוריוועץ (Borivtsi) בוקובינה גדלה בקוצמן (Kitsman) בוקובינה ובהיותה בת 10 גורשה יחד עם כל משפחתה לטרנסניסטריה.
הוריה אסתר, אליעזר דב ואחיה אברהם גוועו ברעב יום אחר יום בהורודוק (Horodek) מצפון למוגילב, אברהם דוב בן י"ג שנים גווע ב-כ"א בתשרי תש"ג, אליעזר יצחק בכ"ב בתשרי תש"ג ואסתר בכ"ג בתשרי תש"ג. אחיה זאב מת ממחלת הטיפוס ומרעב בי"ד בשבט תש"ג בלוצ'ינץ (Luchynets'), אחותה ציפורה נרצחה בברשאד (Bershad) שעל גדת הבוג (Bug). האחיות שרה, מינה ומרים שרדו והקימו את ביתן בישראל.
לאחר המלחמה, מרים ומינה מגיעות עם 'רכבת הילדים' חזרה לרומניה. שרה בשל גילה הבוגר מורדת מהרכבת ונשארת במוגילב. האחיות נפגשות שוב ב-1946 בארץ ישראל.
שרה הלכה לעולמה לפני עשרים ושלוש שנים, מינה הסתלקה לפני שלוש שנים. את סיפור האחיות לבית וידמאן סיפרה מרים בירושלים כשמלאו לה שמונים.
צבי שורצמן
אב תשע"א
צבי שורצמן
אב תשע"א
עותק נוסף מהראיון הועלה ל-VIMEO
רשומות
ב"ה.
השבמחקשלום לכל בני המשפחה!
צפיתי אתמול בסרטים ביחד עם ילדי, במסגרת ה"הום סקולינג" שלנו כשאנו עוצרים מדי פעם ומשווים עם המסופר בספרו של אבא ז"ל.
היה זה שיעור מאלף לא רק בהיסטוריה אלא ביהדות.
הדאגה אחד לשני תוך הקרבה עצמית, האפשרות להתעלות למרות המצוקה והצרות ולזכור את התאריך העברי ועוד....
מי כעמך ישראל!
גאים אנחנו להיות בנים למשפחה יהודית כזו!
השתמשתי מיד אחרי הצהרים בשיעור עם צעירות באיזכורים מתוך הסיפור בוידאו.
ישר כוח לדודה מרים וישר כח לעוסקים במלאכה.
אגב הצפיה, ספרתי לילדי את הזכרונות שלי מהביקור ההיסטורי שלנו בירושלים אחרי שחרורה, כנראה קיץ תשכ"ח. לא יאומן אבל אני זוכרת עדיין , איך קידם את פנינו שרוליק (פנה לאבי בציווי "תן ת'מזוודה!) ומה בישלה הדודה מרים לארוחת צהרים (חצילים ברוטב עגבניות)- כנראה שהאירוח היה חוויה כל כך חזקה!
אנחנו מחכים להפגש עם כל בני המשפחה בקרוב בימינו בתחיית המתים בבוא משיח צדקינו בקרוב ממש!
רוחלה (שוורץ מהבית), הודו.
נ.ב. האם יש עוד חלק לוידאו? הסיפור ממש נקטע בחלק 3....