בלי מילים - פשוט לצפות

מפת השואה של ליטא

חוקרים באוניברסיטת וילנה יחד עם חוקרים ממוזיאון הגאון בווילנה פרסמו מפה מקוונת כוללת ובה כל אתרי הרצח בליטא. המפה שהותוותה בתמיכת משרד ראש הממשלה הליטאי מציינת בין השאר את דרכי הגישה לבורות הרצח ואת מבצעי הרצח. עולה בבירור כדברי החוקרים כי רצח יהודי ליטא בוצע בשיתוף פעולה מלא של שכניהם הליטאים

מתוך 'אודות הפרוייקט'

In 2010 we initiated this project because we saw the need to collect, organize and present information about the mass murder of Jews in Lithuania in a single venue.  Previously, this information was either uncollected, divided between different publications and archives or remained unpublished. The Holocaust Atlas present information on a map with precise geographical coordinates and contain historical facts about each site along with citations to aid further research. It also includes information about monuments at massacre sites.

After having learned of the atlas, we hope that people will see that Jews were murdered in their own neighbourhood and not in a distant land. We hope and expect that this will serve to help open the door for discussion, cooperation, understanding and, most importantly, for comprehending what happened. After all, during the Holocaust, entirely innocent people were murdered. Citizens of Lithuania, neighbours, co-workers and even friends contributed to their deaths... Only by keeping the memory of the past alive, including the most horrible events, can we encourage tolerance, mutual understanding and respect, steering away from intolerance and xenophobia and helping to cultivate the values of freedom, tolerance, respect for the individual, human rights and cultural diversity. Our hope and desire is to preserve living historical memory and to make it more accessible and comprehensible.

Jews initially settled and spread throughout ethnic Lithuanian territory between the second half of the 16th century and the beginning of the 17th century.  After several centuries had passed, Jews had become inhabitants of almost every Lithuanian village (shtetl)—their culture, religion, traditions and Yiddish language had become part of Lithuanian daily life. Around 240,000 Jews lived in Lithuania between the two world wars. During World War II they lost about 94 percent of their population, depriving the country of many of its citizens. Currently, around 4,500 Jews live in Lithuania and the Litvak culture and Lithuanian Jews face extinction, their experience and their history is dying.

We believe that this project will make an important contribution toward revealing the development of the Holocaust in Lithuania. It will contribute to the objective elucidation and assessment of these events and provide a principled, Western understanding of what took place. This project is an important educational work by us, the Vilna Gaon State Jewish Museum.

Project workers

Milda Jakulytė-Vasil, project coordinator: Master of History and of Heritage Protection at Vilnius University, researcher of non christian communities in Lithuania

Sebastian Pammer, project assistant: 2010/11 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum

Lukas Dünser: 2009/10 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum, currently studying History and Law at the University of Vienna

Adalbert Wagner: 2008/09 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum, currently studying History and Biology at the University of Vienna, chairman of Verein GEDENKDIENST

מ"ירושלים דליטא" עד פונאר: יחסי ליטאים–יהודים בפרספקטיוות השואה

ויגאנטאס וארייקיס
במבט ראשון עלול הנושא "ירושלים דליטא" להיראות מפתיע. המושג "ירושלים דליטא" נשמר כמבטא את שגשוג חיי התרבות של היהודים במאה ה- 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 20 בחבל הארץ של הנסיכות הגדולה של ליטא לשעבר, אזור שבו התבססה לא רק האורתודוקסיה התלמודית אלא גם מפלגות פוליטיות, כגון הבונד - תנועת הסוציאליסטים היהודית - והתנועה הציונית. במאה ה- 19 הייתה וילנה המקום החשוב ביותר לפרסום ספרים בשפה העברית. בשום מקום בעולם לא הייתה שפה זו נפוצה כמו בקרב יהודי ליטא. בתקופת המעבר בין המאה ה- 19 למאה ה- 20 הוכרה וילנה בכל העולם כמרכז התרבות והדת היהודית ונודעה כ"ירושלים דליטא". אומנם ב- 1920 , לאחר כיבוש העיר בידי הפולנים, הצטמצמה פעילותם של המוסדות היהודים, אולם את מקומה של "ירושלים דליטא" ירשה בירת המדינה הליטאית דאז, קובנה.
קרא עוד...
(יד ושם)

פרעות לוב נובמבר 1945

היחסים הטובים בין היהודים לערבים, בראשית השלטון הבריטי בלוב, לא האריכו ימים. זאת עקב המשבר הכלכלי, שנפגעיו העיקריים היו המוני הערבים; התגברות הלאומנות הערבית, שהתסיסה את הרחוב הערבי; התנהגות המינהל הבריטי הפילו-ערבית; ההתעצמות בפעילות הציונית, שהכעיסה את הערבים כמו גם את הבריטים. כל אלה יצרו אקלים נוח לפגיעה ביהודים, שעוצמתה באה לידי ביטוי בפרעות ה4- בנובמבר ועד ה7- בנובמבר 1945, בלא תגובה הולמת של השלטון הבריטי. הפרעות, ניתכו על היהודים באכזריות, בפתאומיות ובאופן סימולטני, שבהן נרצחו 132 יהודים, נפצעו מאות יהודים, נשדדו, נבזזו, ניזוקו ונהרסו מאות בתי-מגורים ובתי-עסק יהודיים וחוללו והוצתו 9 בתי-כנסת.
הפרעות חוללו מפנה בחייהם ובגורלם של יהודי לוב ובתגובתם, בארבע תופעות יסוד: התערערות הדו-קיום בין היהודים לערבים; אובדן האמון בשלטון הבריטי בלוב; תודעת ההגנה העצמית, שהביאה להקמת ארגון הגנה מחתרתי חמוש, מאורגן וממודר, שידע להחזיר מלחמה שערה בפרעות ה12- ביוני 1948, ואף שבפרעות אלו נרצחו 14 יהודים, אסון פרעות נובמבר 1945 לא נשנה; התגברות השאיפה לעלייה לארץ-ישראל, שלנוכח המדיניות הבריטית, בסירוב מתן אישורי יציאה מלוב, התאפשרה רק העפלה בלתי-לגאלית. העפלה, שהתבצעה דרך מצרים בסיוע החיילים הארצישראליים, דרך איטליה ודרך תוניסיה. סך המעפילים הבלתי-לגאליים הגיע לכ3,500- מעפילים, המהווים כ10%- מכלל יהודי לוב. העפלה, שהוותה פרוזדור לעלייה הגדולה והברוכה של יהודי לוב, שעם פתיחת שערי העלייה הגדולה בפברואר 1949 עלו למדינת-ישראל, בהפלגות ישירות מנמל טריפולי לנמל חיפה, כ30,000- יהודים. מניין העולים יחד עם מניין המעפילים, הוו כ90%- מכלל יהודי לוב.

קרא עוד בספרו של יעקב חג'ג' לילוף - תולדות יהודי לוב

תקווה על פי התהום

בסוף יולי 1941, כאשר אולצו יהודי קובנה לעבור לגטו, כבר לא היה הרשל שקלר, בעלה של סוניה, בחיים – הוא נורה ונהרג בפורט השביעי – וסוניה נותרה לבדה. כאשר פורסמה ההוראה שעל כל היהודים לעזוב את דירותיהם בקובנה ולעבור לגטו, נזכרה סוניה ששם מתגוררת אחותה של אשה ליטאית, קתרינה שמה, ששירתה בשעתו בבית הוריה. סוניה חשבה להציע לקתרינה ולסטסיס בעלה את דירתה תמורת ביתם שבסלובודקה. היא חיפשה ומצאה את קתרינה והזמינה את הזוג אליה, כדי להראות להם את דירתה. שני הליטאים נענו מיד. בעיניים חומדות עברו מחדר לחדר, סקרו את הרהיטים היקרים, ליטפו בהנאה את החפצים היפים, וביקשו ברוב נימוס שסוניה תשאיר אותם במקומם. במקום שאליו היא הולכת, אמרו ביובש, לא תזדקק להם עוד. סוניה ידעה שלא תוכל לקחתם עמה, ושהמקום בגטו צפוף ממילא; היא רק ביקשה שיבטיחו לה לשמור עליהם עד שתיגמר המלחמה. שני בני הזוג החליפו ביניהם מבטים, ומיהרו להבטיחה שלא ייגרם לחפצים כל נזק, וכי ישמרו עליהם כאילו הם רכושם.

עוד...