.

View Segula סגולה in a larger map
‏הצגת רשומות עם תוויות נורבגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נורבגיה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 בנובמבר 2012

שוטרים נורבגים היו מעורבים במבצע המעצרים שבוצע בתמיכת הממשלה של וידקון קוויזלינג ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית.

וידקון קוויזלינג, ראש ממשלת הבובות
בנורווגיה, מצדיע לקצין גרמני שבא לביקור.
מפכ"ל משטרת נורבגיה: סליחה שסייענו לשואה
70 שנה אחרי גירוש מאות מיהודי נורבגיה למחנות הריכוז וההשמדה, הביע מפקד המשטרה החדש את צערו על מעורבות השוטרים. בקהילה היהודית בירכו
התנצלות מאוחרת: משטרת נורבגיה פרסמה היום (ב') הודעה רשמית שבה היא מביעה צער על תפקידה במעצרם ובגירושם של מאות יהודים מהמדינה למחנות הריכוז וההשמדה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.
  
"בשם המשטרה הנורבגית ומי שהיו אחראים לגירוש יהודי נורבגיה למחנות הריכוז, אני רוצה להביע את התנצלותי", ציטט העיתון דגסוויסן את הודעתו של המפקד החדש של המשטרה, ריידר המלגארד.
בכך הצטרף המפכ"ל הנורבגי להודעתו של ראש הממשלה, ינס סטולטנברג, אשר ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה שנערך ב-27 בינואר האחרון הביע צער על כך שאזרחים נורבגים נטלו חלק בפעולות המעצר והגירוש של יהודי המדינה.
בקהילה היהודית של נורבגיה קיבלו בחיוב את ההתנצלות. "אף פעם לא מאוחר מדי לעשות את הדבר הנכון", אמר נשיא הקהילה, אווין קוהן. "זה משביע רצון ואירוע חשוב ביותר שמפקד המשטרה מביע צעד על גירוש היהודים", הוסיפה גורי הילטנס, מנהלת מרכז השואה של נורבגיה.
ההתנצלות הרשמית של המלגארד מגיעה בדיוק 70 שנה אחרי ש-532 יהודים נורבגים ופליטים יהודים, בהם גם נשים וילדים רבים, נעצרו ונשלחו לנמל אוסלו. שם הם הועלו על ספינת המשא "דונאו" וגורשו לנמל שצ'צ'ין בפולין, ומשם הועברו למחנה ההשמדה אושוויץ.
יותר

מ-300 שוטרים נורבגים היו מעורבים במבצע המעצרים שבוצע בתמיכת הממשלה של וידקון קוויזלינג ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. בסך הכל גורשו 772 מתוך 2,100 יהודי המדינה ורק 34 שרדו את השואה.
סמואל שטיינמן בן ה-89, שהיה בן 19 בעת שגורש מנורבגיה, הוא היהודי היחיד מהמדינה הסקנדינבית ששרד את אושוויץ. "זה היה צריך לקרות מזמן, אבל זה נחמד לשמוע", אמר בהתייחסו להודעת המפכ"ל. "זה קרה לפני זמן רב (השואה), ואני לא רוצה לחשוב על כך. אבל כאשר אני שומע התנצלות, אני מסתכל על כך מבחינה חיובית".

יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

וידקון קוויזלינג

וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק שבנורבגיה.

קוויזלינג הגיע לדרגת רב סרן בצבא הנורבגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם פריטיוף ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות העשרים ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1933-1931.

ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט הקימו את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. מפלגה זו הייתה אנטי דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורבגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק בעקבות תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ-1935, הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורבגיה.

לאחר פריצת מלחמת העולם השנייה, קוויזלינג ביקר בגרמניה ונפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורבגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורבגיה.

כאשר פלשו הגרמנים לנורבגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות. הוא ניצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה כדי להקים ממשלה אד הוק בתקווה שהגרמנים יכירו בה ובמנהיגותו. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה חמישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורבגיה וכפוף ישירות להיטלר.

היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורבגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורבגית הכבושה. לכן מינה את קוויזלינג לתפקיד ראש ממשלה (Ministerpraesident) ב-1942, תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל על עצמו ב-1 בפברואר 1942.

וידקון קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד למעצרו ב-9 במאי 1945. הוא נעצר במשכנו באוסלו, אותו כינה "גימלה" על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק.

קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנאשונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו לגזר דין מוות בידי כיתת יורים. בשלב מאוחר יותר הפכו משפטים אלו שנויים במחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורבגי על ידי הממשלה הגולה רק לקראת סוף המלחמה, לצורך ענישת פושעי המלחמה.

מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (ממוצא רוסי), חייתה באוסלו עד מותה ב-1980. לזוג לא היו ילדים.

המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).



יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

שנאת היהודים בנורבגיה, הייתה מציאות קיימת עוד לפני הכיבוש הנאצי









שנאת היהודים בנורבגיה, הייתה מציאות קיימת עוד לפני הכיבוש הנאצי. כשהעיתונים במדינה ניהלו תעמולה אנטי יהודית, בגיבויו המלא של הממשל. דוגמה קלאסית לכך ניתן למצוא במאמר מערכת משנת 1930 של העיתון "אפטנפוסטן" (Aftenposten), הבולט והחשוב שבעיתוני נורבגיה, אודות "היהודי המוצץ באמצעות קשית השתייה שלו, מכוסה של האומה." ב-1933, שבע שנים לפני כיבושה של נורבגיה על ידי הגרמנים, התבטא יוהנס נסה (Nesse), עורכו של העיתון, בשבחה של הגישה הנאצית כלפי היהודים והמליץ לקהל קוראיו ש"לא לגלות כלפי היהודים אהדה מוגזמת."
שנה קודם לכן התבטא ראש ממשלת נורבגיה האנטישמי, ינס הונדזיד, כלפי היהודים בנאומו בסטורטינג: "רבים מן הזרים הבאים לארצנו הם בני גזע נחות. מורשתם גרועה, אך הריבוי הטבעי שלהם נמרץ ומהיר. הגזע שלנו סובל בגלל הגירה זו". הונדזיד מינה את וידקון קוויזלינג לשר ההגנה בממשלתו. ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, הקימו קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. בין חברי המפלגה נמנה גם ראש הממשלה היוצא הונדזיד, והוא נשאר בין שורותיה עד שנת 1945.
מובן שגישתם השלילית של השלטונות כלפי היהודים, באה לידי ביטוי גם בתקופת השואה. כאשר הגרמנים פלשו למדינה, בשנת 1940, חיו בה כ-1,800 יהודים. בשנת 1942, שלחו הגרמנים בסיועה המלא של ממשלת קוויזלינג, 750 יהודים למחנה הריכוז אושוויץ. רק עשרים וחמישה מהם שרדו את התופת וניצלו. אמנם לצד הממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, פעלה בנורבגיה גם מחתרת אשר הצליחה להבריח כשני שליש מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השבדי, שם חיו כפליטים עד סוף המלחמה. מאה יהודים נוספים שרתו בצבא הנורבגי החופשי שהוקם על אדמת בריטניה.
רבם של יהודי נורבגיה בתקופת השואה, הרב ד"ר יצחק (איזק יוליוס) סמואל, סירב לנטוש את קהילתו, למרות שהוצע לו להימלט עם רעייתו ועם ילדיו לשבדיה. הרב סמואל נאסר במחנה גריני ולבסוף שולח בספינה מונה רוזה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספה. רעייתו הנרייטה, עלתה בשנת 1946 לישראל עם ילדיה שניצלו ואף שימשה כעדת התביעה במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
רובם המכריע של יהודי נורבגיה שנמלטו ממנה בתקופת השואה, לא שבו אליה לאחר המלחמה.
בשנת 1988, הותרה על ידי משרד ההגנה הנורבגי השמדתו של ארכיון ממשלתי, שהכיל מידע על אנשים ומוסדות נורבגים נאציים, נאו-נאצים ופרו-נאצים[10]. בשנת 1994, בשעה שהקונגרס היהודי העולמי והעיתונאי הנורבגי ביורן ווסטלי (Westlie), כתב היומון הכלכלי "דאגנס ניירינגסליף" (Dagens Naeringsliv), אספו מידע אודות הנאציזם בנורבגיה והרכוש היהודי שנבזז במדינה בתקופת השואה ולאחריה, הושמד כל החומר שבארכיון. אולם בגבור הלחץ הציבורי, מינה משרד המשפטים הנורבגי בשנת 1996, וועדה מיחדת על מנת לבחון את נושא החזרת הרכוש היהודי שנגזל על ידי משטר קוויזלינג. בתום שנתיים של דיונים החליטה ממשלת נורבגיה בשנת 1998 להעניק פיצוי ליהודים על רכושם בשנות השואה[2]. על פי ההחלטה הוקצא סכום של 200 מיליון כתר נורבגי למי שנפגעו מהרדיפות האנטי-יהודיות
(ויקיפדיה)

הצילום מראה פעם נוספת מסדר יציאה לעבודה במחנה נאצי.
ה - N מייצגת את נורבגיה אלו הם יהודים מנורבגיה.
למספר 1 ו 2 נוסף משולש צהוב שמציין אותם כ"יהודים מסוכנים" כמו קומוניסטים, ציונים, משתפי פעולה עם האויב וכו'.
מספר 4 ו 5 הם סתם "יהודי" ו N.