.

View Segula סגולה in a larger map
‏הצגת רשומות עם תוויות צרפת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צרפת. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

הכפר לה שמבון סור ליניון (Le Chambon sur Lignon)

מגדה ואנדרה טרוקמה
לה שמבון-סור-ליניון (Le Chambon-sur-Lignon) היא עיירה במחוז הוט-לואר (Haute-Loire) בדרום צרפת, שתושביה סייעו בדרכים שונות ליהודים להימלט מאימת הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. בני העיירה נמנים עם מיעוט דתי פרוטסטנטי בתוך צרפת הקתולית, ולא הם פעם נרדפו בשל דתם. משום כך היה זה אך טבעי להם לסייע ליהודים, בני הברית הישנה. מעשה ההצלה של תושבי העיירה החל בשנת 1942, שנתיים לאחר כינונו של משטר וישי בדרום צרפת והוא נעשה בהנהגתם של כומר העיירה, אנדרה טרוקמה  ואשתו מגדה,  בשעתו היו הם הורים לשבעה ילדים. חשוב לזכור, כי במהלך המלחמה הצלה של יהודים הייתה אסורה מכול וכול ועל כן פעולות מן הסוג הזה סיכנו למעשה לא רק את בני הזוג טרוקמה, אלא גם את כל שבעת ילדיהם.
 
בן לניצולי העיירה הופתע בעת ביקור שערך לפני שנים אחדות בעיירה לשמוע מפי יושב ראש העיירה כי לדעתו התנאים והמצב השתנו וכי הוא איננו בטוח גם היום יצילו תושבי העיירה יהודים...
 

יום שני, 23 ביולי 2012

מצוד ולודרום ד'היב

שתי נשים יהודיות בפריז הכבושה
ביוני 1942, עונדות טלאי צהוב,
שבועות ספורים לפני המעצר ההמוני

הגירוש היה מבצע משותף של הממשל הגרמני והמנהל הצרפתי והתנהל כחלק מתוכנית רחבה לביצוע השמדת יהדות אירופה. עד כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, המצוד לא היה אפשרי כי לא התקיים בצרפת מפקד רשום בחלוקה על פי דת מאז 1874. עם זאת, על פי פקודת הכיבוש הגרמני מספטמבר 1940, נאלצו היהודים באזור הכבוש להצהיר על עצמם בכל תחנת משטרה או במנהל המחוזות. כמעט 150,000 איש נרשמו במחלקה של הסיין, המקיף את פריז ופרבריה הקרובים. שמות וכתובות הוחזקו על ידי המשטרה הצרפתית ב"קובץ תולרד" בו תויגו הנרשמים על פי אזרחות (צרפתית או זרה), מקצוע, לאום ורחוב.
מתכנני המבצע, המזכיר הכללי של המשטרה הצרפתית, רנה בוסקה, וראש הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים לואי דה פלפואה, נפגשו במפקדת הגסטאפו ב- 4 ביולי 1942 עם הקצינים הגרמנים תיאודור דנקר, רפרנט היהודים בצרפת והלמוט קנוכן, מפקד משטרת פריז. בפגישה נוספת שהתקיימה ב-7 ביולי. נכחו גם ז'אן לגואיי, סגנו של בוסקה, אמיל הנאקין, ראש משטרת פריז, מפקד המשטרה אנדרה תולרד, ואישים נוספים מן המשטרה הצרפתית.
בפגישות אלה התקיימו דיונים בירוקרטיים בעיקר סביב השאלה מי יבצע את הגירוש ואלו גילאים יגורשו. תיאדור דנקר הכריז כי "משטרת צרפת, מלבד כמה שיקולים של טוהר מידות, צריכה לבצע את הפקודות". רנה בוסקה לא העלה התנגדות למעצרים, רק אמר שמביכה העובדה כי המשטרה הצרפתית אמורה לבצען. בוסקה סיכם שהמשטרה תעגל את גילאי המגורשים כלפי מעלה רק בקרב היהודים הזרים. הוא ביטל צווי הגנה מפני מעצרם של ילדים, והורה לאחראים על אזורי הכיבוש לגרש לא רק יהודים מבוגרים אלא גם את ילדיהם, על אף שלא התבקש לכך על ידי הנאצים. שלושה קציני אס אס לשעבר העידו בשנת 1980 כי אנשי וישי התלהבו מאוד מגירוש יהודי צרפת.
ויקיפדיה

יום שבת, 3 ביולי 2010

צרפת תחשוף את משתפי הפעולה עם הנאצים

פרטים על צרפתים ששיתפו פעולה עם המשטר הנאצי, כמו גם המידע שמסרו על אודות שכניהם וחבריהם היהודים ייחשפו תוך כמה שנים באתר אינטרנט מיוחד

ynet

פורסם: 30.06.10, 15:52

ממשלת צרפת תחשוף לראשונה את זהותם של אלפי אזרחים צרפתים שיתפו פעולה עם הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה, באמצעות פרסום דו"חות משטרה ומסמכים משנות ה-40 של המאה ה-20 באתר אינטרנט מיוחד. כך דיווח היום (ד') העיתון הבריטי "דיילי טלגרף".

התוכנית לחשוף את שמות משתפי הפעולה, שרבים מהם הצליחו להסתיר את מעשיהם לאחר המלחמה - מגיעה בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון בצרפת מהשנה שעברה, שקבעה כי הפקידים הנאצים לא אילצו את הצרפתים לבגוד באזרחים היהודים, והרדיפה האנטישמית נבעה מרצונם החופשי.

פרטים על צרפתים משתפי פעולה הוחבאו בארגזי קרטון במרתפי מוזיאון המשטרה בפריז מאז הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. בנוסף, נמצאים שם מסמכים ובהם המידע שהעבירו משתפי הפעולה לנאצים על אודות שכניהם וחבריהם, ועל פעילותן של הבריגדות המיוחדות, שנלחמו באנשי ה"רזיסטאנס" ומתנגדים אחרים של המשטר הנאצי
קרא עוד ב Ynet

יום חמישי, 10 בדצמבר 2009

החיים במסתור

באיזשהו זמן בתחילת 1944, הגיע אלינו לביקור קצר הדוד חיים וורצברג (גיסו של אבא) והציע להבריח אותנו הילדים לשוויץ או להסתיר אותנו במקומות בטוחים. ברנרד אחי הבכור סירב להשאיר את אמא ואת סבא לבד והחליט להישאר אתם. נאלצנו להיפרד מאמא מסבא ומאחינו הגדול ברנרד .
הדוד וורצברג לקח אותנו שלושת האחים (קלמן, רבקה ואותי) ועוד קבוצה של ילדים יהודים למסע ארוך. נסענו ברכבות ונאלצנו ללון באכסניות בדרכנו למקום המסתור. אף אחד לא ידע שאנחנו יהודים. במקרה אחד בעלת האכסניה חשדה בנו שאנחנו יהודים והחליטה לבדוק את העניין. היא שאלה שתי אחיות שהיו עימנו בקבוצה לעיסוקו של אביהן . הראשונה ענתה לה שאביה סנדלר. לאחר זמן מה שאלה את השנייה וללא כל תיאום מראש היא ענתה שאביה רצען (סנדלר). מתשובת האחיות חשבה בעלת האכסניה שאנחנו לא יהודים- מכיוון שאז יהודים עבדו כסוחרים בלבד.
לאחר נדודים רבים, נמצאה משפחה אומנת לקלמן אחי והוא הוסתר אצל משפחת איכרים בעיירה קטנה בשם בורג (Bourg) , ואילו אנחנו הבנות (רבקה ואני) הוסתרנו במנזר ששימש בשעות הבקר כבית ספר עבור ילדי הכפרים שבסביבה. הילדים שגרו בכפרים המרוחקים ,נשארו ללון באולם גדול שהיה במנזר, וכך גם אנחנו.
כולן חשבו שאנחנו נוצריות , רק אם המנזר ואחת האחיות ידעו על זהותנו היהודית. במנזר נאלצנו להתנהג כנוצריות לכל דבר ומטעמי צניעות נאסר עלינו לפשוט את הבגדים ובמשך כל אותה תקופה לא התאפשר לנו להתרחץ. האוכל היה עלוב למדי, בעיקר כמויות גדולות של עדשים, אחותי בקי ששנאה את הגבינה הצהובה ,נהגה להניח אותה על אדן החלון, עבור הציפורים. במקרה אחד במהלך ארוחת הצהריים, בה הגישו לנו מאכל שכלל בשר חזיר אחותי פלטה בטעות : "אם הסבא שלי היה יודע.." והנזירה פול והנזירה רוז הבינו שאנחנו יהודיות אך שמרו על כך בסוד. לא כל הנזירות היו נחמדות, חלקן נתנו לנו לסחוב שקים כבדים ונאלצנו לעסוק בעבודות קשות כמו: איסוף עשב לארנבות, הברקת רצפות ולעיתים שימשנו כמקוננות בטקסי קבורה של נוצרים.
הנזירות סיפרו לנו על העוול הנורא שעשו היהודים לנצרות בכך שסייעו לרומאים לעלות את ישו שלהם על הצלב,אך סיפורי הנצרות לא השפיעו עלינו והמשכנו לשמר את זהותנו היהודית.
באותה תקופה המשפחה שנשארה בכפר (אמא, סבא ואחי ברנרד) חיתה בסכנה גדולה, על כך אני יודעת מסיפורים ששמעתי מאוחר יותר: בלילה אחד שבו הצליחו אנשי המחתרת הצרפתית לפוצץ את פסי הרכבת שליד הכפר בו התגוררו סבי אמי ואחי ,הגיעו כוחות גדולים של חיילים גרמנים מלווים בכוח צבאי צרפתי והתפרסו על פני הכפר כולו. ברנרד אחי הסתתר באותן שעות על עץ שעליו טיפס וראה מלמעלה: גברים יהודים שנתפסו והוצאו להורג בירייה בו במקום. חייל גרמני מלווה באיש מליציה צרפתי הגיעו אל ביתנו ופקדו על אמא וסבא לצאת החוצה. אמא פנתה אל החייל הצרפתי והציעה לו לשתות ואז שאלה אותו מאין הוא. התברר שהחייל הצרפתי היה מאלזס-לורין - אותו מחוז שגרנו בו בעבר. אמא דיברה אל ליבו ובמשך כל אותו הזמן ישב סבא רכון על ספרי הקודש וקרא בהם ,המשיך בשקט בעיסוקו כאילו לא קרה דבר חריג סביבו.
בשלב מסוים כשקם לצאת מן הבית אל החצר קרה דבר מפתיע ביותר: הגרמני פנה אליו ואמר: "לא, אל תצא, יורים שם!". כך ניצלו חייהם של אמא, סבא וברנרד.


קרא יותר בבלוג השורשים של משפחת ניר שמתגוררת בכוכב יאיר

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

ועידת אוויאן

ועידת אוויאן היא ועידה שהתכנסה בעיר אוויאן (Évian-les-Bains) שבצרפת ב-6 ביולי 1938, לדיון בבעיית הפליטים היהודים ופליטים אחרים, בעיקר כתוצאה מסיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית.

הסיבות לכינוסה של הוועידה
זרם המהגרים שביקשו להיכנס לארצות הברית יצר לחץ על רוזוולט לשנות את חוקי ההגירה הנוקשים שחוקק לצורך יציאה מהמשבר הכלכלי. רוזוולט, שלא רצה בכך, ניסה להימנע מהלחצים על ידי מציאת פתרון לפליטים היהודים והפנייתם ליעדים אחרים מארצות הברית, ולצורך כך יזם את הוועידה. סיבה נוספת לכך היא הטענות שהופנו לארצות הברית ממדינות שונות על כך שאינה עושה דבר כדי לסייע ליהודים במצוקתם.
מטרת הוועידה
חוקי נירנברג שנחקקו ב-1935 הפכו את יהודי גרמניה לנרדפים, ללא אזרחות, במדינתם שלהם. עד 1938, 150,000 מתוך 600,000 יהודי גרמניה נמלטו ממנה. רובם לארץ ישראל. במרס 1938 נוספו 200,000 יהודי אוסטריה לנרדפים בעקבות האנשלוס הגרמני על אוסטריה. מכסות ההגירה של הבריטים והאמריקאים מנעו מרובם לצאת את ארצם והפליטים היהודים לא מצאו מדינות אחרות המוכנות לקלוט אותם.
את הוועידה יזם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, והשתתפו בה נציגים ממדינות אירופה ואמריקה. בוועידה השתתפו נציגים של 32 מדינות ו-24 ארגונים התנדבותיים אשר דנו בהגירת המונים (בעיקר יהודים) מגרמניה ומאוסטריה למקומות אחרים באירופה ובעולם. עיקר יוזמתו של רוזוולט באה על מנת להוריד את הלחצים שהופעלו עליו לגבי הפליטים היהודים ולהראות כי ארצות הברית פועלת למענם, בניגוד לשמועות שפורסמו עליה.
כבר בתחילת הוועידה, בנאום הפתיחה של נציגו האישי של הנשיא רוזוולט, מיירון טיילור, שבו לא הזכיר את הבעיה המיוחדת של הפליטים היהודים, היה ניתן לראות כי הוועידה לא תחולל שינוי מהותי:
עמדת המדינות שהשתתפו בוועידה
נציגי הוועידה הצהירו כי אכן יש למצוא ליהודים מקום מחוץ לגרמניה, אך מרבית המדינות סירבו לקלוט את היהודים.
טיילור טען בנאום הפתיחה כי ארצות הברית מוכנה לקבל אליה 27,370 מהגרים מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כוסלובקיה, במשך שנה, משמע שלא הוגדלו המכסות. בריטניה התנתה את השתתפותה בוועידה בכך שארץ ישראל לא תועלה כפתרון אפשרי לקליטת הפליטים היהודים, עקב המרד הערבי והחשש מהיווצרות מתח בארץ אם בריטניה תאשר כניסת יהודים לארץ. בריטניה טענה כי שטחי האימפריה שלה כבר צפופים ואינם מתאימים להתיישבות אירופאית. נציג צרפת טען כי צרפת כבר מלאה בפליטים ואינה יכולה לקלוט עוד, ובנוסף מצבה הכלכלי לא מאפשר לה לקלוט עוד פליטים. נציג בלגיה הצטרף לטענת צרפת. הולנד הסכימה לקבל אליה פליטים בתנאי שימשיכו ליעד אחר. אוסטרליה טענה כי קליטת הפליטים תביא להתעוררות בעיית הגזענות. מדינות דרום אמריקה טענו כי הן סובלות מאבטלה גוברת ורק הרפובליקה הדומיניקנית הצהירה שהיא מוכנה לקבל כ-100 אלף פליטים. קנדה הסכימה לקבל אך ורק פליטים שעוסקים בחקלאות וכיוון שהפליטים לא הגיעו מרקע חקלאי, הצעה זו לא הייתה רלוונטית. כל הממשלות פרט לרפובליקה הדומיניקנית לא הסכימו להגדלת המכסות ולקבלת פליטים יהודיים אל שטחן.
תוצאות הוועידה
הוועידה ננעלה כעבור תשעה ימים, ב-15 ביולי.
ועידת אוויאן לא השיגה דבר פרט להקמתה של ועדה בין-ממשלתית לענייני פליטים שלא עשתה כמעט דבר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכו מאות אלפי הפליטים קורבן לאדישות העולם.
המדינות הדמוקרטיות הראו במפורש את חוסר רצונן לעזור לפתור את בעיית הפליטים היהודים והפליטים בכלל. כך יתנהגו המדינות גם בתקופת השואה. מטרת ארצות הברית בכינון הוועידה הייתה לגרום לרושם חיצוני שהיא מנסה למצוא פתרון לבעיה ואכן מטרה זו של ארצות הברית הושגה. כישלון הוועידה הוכיח כי העולם מדבר הרבה ופועל מעט מאוד. לא נעשה כל מאמץ רציני כדי לפתור את בעיית הפליטים היהודים.
כישלונה של ועידת אוויאן עודד את גרמניה, שראתה בסירובן של המדינות לקלוט את היהודים מעין אישור לנהוג ביהודים כרצונה. גרמניה הנאצית למדה מהוועידה כי אדישות העולם לאירועים המתרחשים על אדמתה גדולה מאוד.
חיים ויצמן צוטט לאחריה אומר כי "העולם נחלק לשנים, מקומות שליהודים אסור להתגורר בהם ומקומות שליהודים אסור להיכנס אליהם"


(ויקיפדיה)

יום חמישי, 19 בנובמבר 2009

לגיהנום ובחזרה

...יום לפני שנשלחנו למזרח, עברנו ביקורת. היו אלה הצרפתים שעשו את העבודה המלוכלכת. כל דבר בעל ערך נלקח מאתנו. אצלי מצאו כמה פרנקים שהיו כל רכושי. את העט הנובע שקיבלתי בבר-מצוה מסרתי לעימנואל, שאמר שיש לו מישהו שיסתיר אותו. יותר לא ראיתי את העט.
כשאני כותב על דרנסי, אינני יכול שלא לציין את התנהגות הצרפתים כלפי היהודים. הם היו אכזריים יותר מהגרמנים. לפני הביקורת הרשמית הם ערכו חיפוש על גופנו ולקחו לעצמם כל דבר בעל ערך, ואף הוסיפו לכך כמה סטירות לחי.
היו בינינו יהודים שהגיעו מניצה עם מזוודות מלאות כסף ותכשיטים...


'לגיהנום וחזרה' יומן אישי 1940-1945 שכתב משה שמידט שבועות אחדים לאחר שחרורו ממחנה בוכנוולד.


יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

ממשלת וישי - צרפת



ממשלת וישי, כממשלת בובות גרמנית, הייתה אנטישמית במוצהר, וידה הייתה רבה באירועים שהובילו להשמדת כעשרים אחוזים מיהודי צרפת בשואה.

ב-3 באוקטובר 1940 קיבלה ממשלת וישי חקיקה אנטי יהודית ברוח חוקי נירנברג הנאצים. כתוצאה ממנה רוכזו, כבר למחרת היום, 4 באוקטובר 1940, יהודים שאינם אזרחי צרפת במחנות, ונשלחו לאחר מכן להשמדה. כמו כן, ב-7 באוקטובר בוטלה "פקודת כרמיה" ומיהודי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה נשללה אזרחותם הצרפתית.

ביוני 1941 שללה ממשלת וישי את זכויות האזרח של יהודי צפון אפריקה. מספרם הכולל של היהודים בצרפת ובמושבות בצפון אפריקה היה כשבע מאות אלף.

ב-21 באוגוסט 1941 החל לפעול המחנה בדראנסי, לשם שולחו יהודי צרפת בטרם הועברו להשמדה. המחנה פעל עד יולי 1943 בשליטה צרפתית מוחלטת (תחת פיקודם של מפקדי משטרה צרפתים), ולאחר מכן נלקח הפיקוח על המחנה על ידי הגסטאפו.