סוכנות הידיעות הגדולה בעולם שיתפה פעולה עם הנאצים

אי-פי האמריקנית הייתה כלי התקשורת המערבי היחיד שהורשה לפעול בגרמניה הנאצית, עד לפלישת הכוחות האמריקניים ב-1941. כעת נחשף כי הסיבה לכך הייתה הסכם במסגרתו נדרשו להעביר ידיעות של משרד התעמולה הנאצי
סוכנות הידיעות הגדולה בעולם, "Associated Press" (אי-פי), שבסיסה בניו יורק, שיתפה פעולה עם המשטר הנאצי בשנות ה-30, והעבירה לעיתונים האמריקניים מידע שנבחר או הופק ישירות על ידי משרד התעמולה הנאצי – כך נחשף היום (שלישי) בעיתון הבריטי "גרדיאן", על פי מחקר של ההיסטוריונית הרייט שרנברג. הסוכנות האמריקנית, שתיארה את עצמה "חיל הנחתים של העיתונות", והתגאתה בסלוגן "תמיד הראשונים להגיע והאחרונים לעזוב", הייתה כלי התקשורת המערבי היחיד שהורשה לפעול בגרמניה הנאצית.

עד לפלישת הכוחות האמריקנים לשטחים שבשליטת המשטר הנאצי בשנת 1941, אי-פי הייתה המקור העיקרי, ולעתים היחיד, לדיווחים חדשותיים בארצות הברית ובמדינות נוספות. על פי המחקר, שפורסם בכתב העת הגרמני "מחקרים בהיסטוריה עכשווית", אי-פי הצליחה להמשיך את פעילותה בגרמניה הנאצית רק בזכות הסכם שיתוף פעולה עם המשטר.

עמדת הכנסייה לבעיה היהודית באוסטריה 1938-1934

מחבר: יוסף קרניאל

ד"ר יוסף קרניאל מאוניברסיטת בר אילן, דן בעמדת הכנסיה הקתולית לבעיה היהודית באוסטריה בשנים 1938-1934, עוד לפני ה"אנשלוס". באותן השנים שרר באוסטריה משטר קלריקלי-דיקטטורי בראשותו של דולפוס ולכנסיה הקתולית השלטת נודעה השפעה רבה במדינה. עקרונות הכנסיה מנוגדים אמנם לאנטישמיות גזענית, אך חוגי הכנסיה מצאו דרכים לתרץ את מעשי הנאצים ולהתייחס אליהם בהבנה. רק מיעוט ניהל עם היהדות ויכוח תיאולוגי, אך התייחס ליהודים באהדה ואפילו תמך בפתרון הציוני. הנהגת הכנסיה היתה גמישה ואפשרה לנציגיה לנהוג בחירות רבה, כדי לא להביך את מאמיניה בעלי הדעות הפוליטיות והחברתיות השונות. יש שראו בעצם קיום הדת היהודית סכנה לתפיסת המוסר הנוצרית, כי היהודים הם בעלי מוסר ירוד. גורל העם היהודי ואף תכונותיו נקבעו כתוצאה מנטישת יעודם הדתי המקורי. התנכרותם למשיח והבגידה בשליחותו הפכו לחטא תורשתי. אשמת עם ישראל היא בעצם קיומו. הגמונים ובעלי מעמד בכיר בכנסיה האוסטרית עשו מאמצים לקרב את הגישה הקתולית לאידיאולוגיה הנאצית.

אחרי האנשלוס ב 1938 נאלצו יהודי וינה
לגרד מן הקירות והרחובות את סיסמות הבחירות

יש לציין שמגמת הכנסיה הפרוטסטנטית באוסטריה היתה גרמנית לאומנית ואנטישמית קיצונית אף יותר מאשר זו של הכנסיה הקתולית והיא ראתה בסיפוח אוסטריה לרייך מעשה רצוי לאל.אחת התופעות המעניינות באוסטריה היתה תנועה נגד שנאת גזעים שהוקמה והונהגה על ידי קתולית אדוקה, אירנה האראנד. היא הוציאה לאור שבועון "הצדק" שנלחם בשצף קצף בגילויי האנטישמיות באוסטריה ובגרמניה. אולם כתב העת הזה והדומים לו נשארו מבודדים בין שפע העיתונים הקתוליים האנטישמיים שהופיעו באוסטריה.

הודפס: חשון תשנ"ד , 01/10/1993
חוברת: 55
גיליון: נ"ה
עמודים: 177-167

מפת השואה של ליטא

חוקרים באוניברסיטת וילנה יחד עם חוקרים ממוזיאון הגאון בווילנה פרסמו מפה מקוונת כוללת ובה כל אתרי הרצח בליטא. המפה שהותוותה בתמיכת משרד ראש הממשלה הליטאי מציינת בין השאר את דרכי הגישה לבורות הרצח ואת מבצעי הרצח. עולה בבירור כדברי החוקרים כי רצח יהודי ליטא בוצע בשיתוף פעולה מלא של שכניהם הליטאים

מתוך 'אודות הפרוייקט'

In 2010 we initiated this project because we saw the need to collect, organize and present information about the mass murder of Jews in Lithuania in a single venue.  Previously, this information was either uncollected, divided between different publications and archives or remained unpublished. The Holocaust Atlas present information on a map with precise geographical coordinates and contain historical facts about each site along with citations to aid further research. It also includes information about monuments at massacre sites.

After having learned of the atlas, we hope that people will see that Jews were murdered in their own neighbourhood and not in a distant land. We hope and expect that this will serve to help open the door for discussion, cooperation, understanding and, most importantly, for comprehending what happened. After all, during the Holocaust, entirely innocent people were murdered. Citizens of Lithuania, neighbours, co-workers and even friends contributed to their deaths... Only by keeping the memory of the past alive, including the most horrible events, can we encourage tolerance, mutual understanding and respect, steering away from intolerance and xenophobia and helping to cultivate the values of freedom, tolerance, respect for the individual, human rights and cultural diversity. Our hope and desire is to preserve living historical memory and to make it more accessible and comprehensible.

Jews initially settled and spread throughout ethnic Lithuanian territory between the second half of the 16th century and the beginning of the 17th century.  After several centuries had passed, Jews had become inhabitants of almost every Lithuanian village (shtetl)—their culture, religion, traditions and Yiddish language had become part of Lithuanian daily life. Around 240,000 Jews lived in Lithuania between the two world wars. During World War II they lost about 94 percent of their population, depriving the country of many of its citizens. Currently, around 4,500 Jews live in Lithuania and the Litvak culture and Lithuanian Jews face extinction, their experience and their history is dying.

We believe that this project will make an important contribution toward revealing the development of the Holocaust in Lithuania. It will contribute to the objective elucidation and assessment of these events and provide a principled, Western understanding of what took place. This project is an important educational work by us, the Vilna Gaon State Jewish Museum.

Project workers

Milda Jakulytė-Vasil, project coordinator: Master of History and of Heritage Protection at Vilnius University, researcher of non christian communities in Lithuania

Sebastian Pammer, project assistant: 2010/11 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum

Lukas Dünser: 2009/10 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum, currently studying History and Law at the University of Vienna

Adalbert Wagner: 2008/09 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum, currently studying History and Biology at the University of Vienna, chairman of Verein GEDENKDIENST

הפריעו למאמצי ההצלה

הדואר האמריקני הנציח את חירם (הארי) בינגהאם הרביעי בבול, וקולין פאואל, מזכיר המדינה, העניק לו באיחור רב, אחרי מותו של בינגהאם, עיטור גבורה - למרות שמחלקת המדינה התנגדה כחמישים שנה לכל הערכה לעוֹבדהּ לשעבר, שסרח כביכול.

זה רק פן אחד באישיותו המעניינת של בינגהאם. אביו היה ארכיאולוג (שעל דמותו נבנה "אינדיאנה ג'ונס") ידוע, שחשף את עיר האינקה מאצ'ו פיצ'ו בפרו. הארי, בנו, הצטרף לשירות החוץ האמריקני, ובשנת 1939 הוצב כסגן קונסול במארסיי שבדרום צרפת. ארצות-הברית הייתה נייטרלית, ולא רצתה להרגיז את ממשלתו של מרשל פטן. ממשל רוזוולט הורה לנציגיו במארסיי לא להעניק אשרות לשום יהודי. בינגהאם חשב, שזו מדיניות לא-מוסרית, והפר אותה ככל יכולתו. 

הוא העניק יותר מ-2,500 אשרות אמריקניות ליהודים ולפליטים אחרים, כולל לאמנים מארק שאגאל ומאקס ארנסט ולמשפחתו של הסופר תומאס מאן. בנוסף העניק ליהודים מקלט בביתו במארסיי, וזייף תעודות זהות עבור יהודים במסעם המסוכן ברחבי אירופה. בינגהאם עבד עם המחתרת הצרפתית להברחת יהודים מצרפת לספרד ולרחבי הים התיכון ואפילו תרם את הוצאותיהם מכיסו הפרטי. 

וושינגטון איבדה את סבלנותה, ובשנת 1941 העבירו אותו לארגנטינה. שם המשיך להטריד את הממונים עליו בדיווחים על ריכוז פושעי מלחמה נאציים בארגנטינה, ולבסוף פוטר. בינגהאם הלך לעולמו כמעט חסר-פרוטה בשנת 1988 - אחרי שהפך בערוב ימיו למכחיש שואה.

למרות זאת ולמרות שהעדויות מצביעות על כך, שבינגהאם לא פעל לבדו - ראוי שנזכור את פועלו היוצא מן הכלל. לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, חשוב לדעת: לא היו רבים כמותו - גם לא יהודים. אחינו הופקרו באירופה, ואיש לא דאג להצילם. אדרבא, רבים - כולל ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית - הפריעו למאמצי ההצלה. 

(News1 פרס לכישלון)
היירם בינגהאם הרביעי - ויקיפדיה

שווייץ: זוכו 137 אזרחים שהורשעו בסיוע ליהודים להימלט מהנאצים

ועדה ממשלתית בשווייץ טיהרה את שמותיהם של 137 אנשים שהוגדרו פושעים על שסייעו ליהודים לברוח מהנאצים במלחמת העולם השנייה. רק אשה אחת מבין אותם "פושעים" עודנה בחיים.

הוועדה הוקמה ב-2004 על מנת לבחון את עניינם של אנשים שהורשעו בהברחת פליטים יהודים בשנים 1938-1945. חלקם נכלאו או נקנסו, ורבים איבדו את מקום עבודתם.

(AP)



שווייץ: עזרת ליהודים בשואה? אתה כבר לא פושע

בשווייץ מביאים לשיאים חדשים של ציניות את התפישה שלפיה "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא". ועדה ממשלתית מיוחדת עומדת לסיים את עבודתה לאחר שסיימה לטהר את שמם של 137 אזרחים שבתי המשפט הרשיעו כפושעים מפני שסייעו ליהודים לחמוק מהנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה.

רק אשה אחת, אמה סטיטלמן מז'נבה, חיה לראות את שמה מטוהר ב-2004 מ"פשעיה".

היא מתה חודשים אחדים אחר כך.

הוועדה הוקמה ב-2004 כדי ליישם חוק שהיה חדש אז, שנועד לטהר, גם לאחר המוות, את שמם של אזרחים שהבריחו פליטים יהודים בגבולות אירופה בשנים 1938-1945. הם הורשעו בהתאם לחוקי הניטרליות של שווייץ ורבים מהם נאסרו, נקנסו או איבדו את מקום עבודתם.

הוועדה מסרה כי מטרתה הייתה לתקן את הנזק שנגרם בשל "אי צדק חמור" של ההיסטוריה.

ynet 29 בדצמבר 2011

עלייה ב'

מספר חודשים לאחר פרסום הספר הלבן פרצה מלחמת העולם השנייה. בן-גוריון קבע כי למרות תמיכתו של היישוב במלחמה בנאצים, ימשיך המאבק בספר הלבן: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם כאילו לא היה 'ספר לבן', ועלינו לעמוד נגד 'הספר הלבן' כאילו לא הייתה מלחמה".

הלחץ על יהודי אירופה גבר, והעלייה הבלתי לגאלית נמשכה. בשנת 1939 הגיעו לארץ כ-14,000 יהודים, למרות המצור הבריטי על חופי הארץ. חלק מהעולים נתפסו, הוחזקו במעצר ושוחררו רק לאחר שבועות או חודשים. בשנים שלאחר מכן ירד מספר העולים בגלל המלחמה, ובשנים 1943-1941 לא הגיעה לארץ כמעט אף אוניה. בין האוניות שניסו להגיע לארץ הייתה האוניה סטרומה.

בשנת 1942 החל המוסד לעלייה ב' לסייע בהעפלה בדרך היבשה מארצות האיסלאם השכנות לארץ-ישראל: עיראק, לבנון, סוריה, תורכיה ואיראן. משנת 1942 ועד קום המדינה העפילו מארצות אלה יותר מ-5,000 יהודים.

בתחילת 1940 פרסמו הבריטים את חוק הקרקעות, שהגביל את האפשרות לרכישה חופשית של קרקעות ל-5% בלבד משטחה של ארץ-ישראל. הנהלת הסוכנות החליטה לעשות הכל כדי לעקוף את חוקי הקרקעות, ולרכוש כמה שיותר אדמות, בעיקר בנגב שהיה ריק מיהודים.

במשך תקופת המלחמה הוקמו 45 יישובים יהודיים חדשים בכל הארץ: בגליל העליון (מנרה, רמות נפתלי ועוד), בגוש עציון (כפר עציון), בצפון ים המלח (בית הערבה), במישור החוף (שדות ים). בדרום הוקמו שמונה יישובים (ביניהם יד מרדכי, ניצנים ובארות יצחק). בנגב, שברובו חל איסור על רכישת קרקעות והקמת יישובי קבע, הקימה הקרן הקיימת לישראל שלוש תחנות מחקר חקלאיות, שנקראו 'מצפים'. המצפים בחנו את תנאי הקרקע והאקלים לקראת פיתוח חקלאות באזור אבל למעשה היו גם יישובים חדשים. שלושת המצפים: גבולות, בית אשל ורביבים, שימשו לאחר המלחמה כבסיס להקמת יישובים נוספים.

קרא עוד על עלייה ב'

מחקר: הצלב האדום והוותיקאן סייעו לאלפי פושעים נאצים לברוח מעונש

ספר חדש המתבסס על מסמכים שנחשפו לראשונה מגלה שהיקף העזרה לנאצים היה גדול בהרבה מהידוע עד כה

ספר חדש המקבץ ראיות ממסמכים שטרם פורסמו מגלה כי הצלב האדום והוותיקאן סייעו לאלפי פושעי מלחמה נאצים להימלט אחרי מלחמת העולם השנייה. הצלב האדום הודה אמנם בעבר כי מאמציו לסייע לפליטים אחרי המלחמה נוצלו בידי פושעי מלחמה נאצים בשל מספר הפליטים הגדול שביקשו סיוע. עם זאת, המחקר החדש, שאוגד בספר "נאצים נמלטים: כיצד נמלטו תלייניו של היטלר ממשפט", מצביע על כך שמספר פושעי המלחמה הנמלטים היה גבוה בהרבה ממה שהיה ידוע בעבר.
קרא עוד בהארץ מה-26.05.11

סיפורה של אנית המעפילים דריאן 2

בסתיו 1939 יצאו מברטיסלאבה (סלובקיה) 1,100 עולים בספינת נהר, כדי להסיעם בדנובה עד לסולינה (רומניה). שם היו אמורים שליחי המוסד לעלייה ב' להכין להם אניית-ים להסעתם לארץ-ישראל. אולם בגלל פרוץ מלחמת-העולם השנייה, נשתבשו סדרי העבודה של המוסד, ואניית-הים לא הגיעה לסולינה. העולים הפליגו בדנובה עד לגבול יוגוסלביה ושם עלו על שולש ספינות יוגוסלביות. בדצמבר 1939 הקדים נהר הדנובה לקפוא והספינות הפסיקו את מסען ונכנסו לחנייה בקלדובו, נמל קטן ביוגוסלביה.
קרא עוד ב'דעת'...

כך הקריבה בלגיה את יהודיה

השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא למה זה לקח כל כך הרבה זמן. לפני כשלושה שבועות, 62 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, פירסמה ועדת היסטוריונים שמונתה על ידי ממשלת בלגיה, דו”ח מקיף על חלקן של הרשויות ברדיפת היהודים ובגירושם בזמן המלחמה. במלים אחרות, הוועדה מונתה כדי לחקור את היקף שיתוף הפעולה של המדינה הבלגית עם גרמניה הנאצית.

“מרבית הבלגים אינם מודעים לחומרת הרדיפות שעברו יהודי המדינה”, נכתב בהחלטת הסנאט הבלגי מאוקטובר 2002 בדבר הקמת הוועדה. “מדוע היתה צריכה לחלוף חצי מאה כדי לדון בחלק הזה של עברנו? זהו תפקידו של הסנאט לשמר את זיכרון רצח העם, בהסתמך על עובדות שאינן ניתנות לערעור. זוהי חובתנו כלפי הדורות הבאים”.

למאמר המלא בבלוג של עדי שוורץ

Teachers escort children from the Nos Petits Jewish kindergarten on an excursion

Date: 1942 - 1945
Locale: Brussels, [Brabant] Belgium; Bruxelles
Credit: United States Holocaust Memorial Museum, courtesy of Olivia Mattis
Copyright: United States Holocaust Memorial Museum

השכן ההולנדי הסגיר את אנה פרנק

ב-4 באוגוסט 1944, כתוצאה מהלשנה של אחד משכניה ההולנדים, נודע לגרמנים על הסתתרותה של המשפחה. המשטרה הגרמנית, מלווה במשתפי פעולה הולנדים, פרצה לדירה ולמקום המחבוא. השוטרים בזזו את דברי הערך, ניערו תיקים ואז נפלו כתבי אנה על הרצפה. כך נשארו רשימותיה של אנה בבית האחורי. המסתתרים נשלחו תחילה למחנה וסטרבורק ומשם במשלוח האחרון לאושוויץ.

אדית פרנק, אמה של אנה, נפטרה באושוויץ מתשישות ורעב.
מר ואן דאן מצא את סופו בתאי הגז.
כאשר הכוחות הסובייטיים התקרבו אל אושוויץ, היה פטר ואן דאן בין אלו שנלקחו מאושוויץ למאוטהאוזן שבאוסטריה. הוא נפטר ב-5 במאי 1945 (שלושה ימים בלבד לפני השחרור).
מר דוסל נפטר בנוינגמה.
בסוף אוקטובר נשלחו אנה ומרגוט למחנה ברגן-בלזן, מחנה שנתמלא עד אפס מקום בעצורים שפונו ממחנות אחרים. אנה ומרגוט חלו בטיפוס ומתו זו אחר זו במרץ 1945.
גברת ואן דאן נפטרה בברגן-בלזן.
אוטו פרנק אביה של אנה, שוחרר מאושוויץ בידי הכוחות הרוסיים ביוני 1945. הוא שב להולנד וחי שם עד שנת 1953. לאחר מכן השתקע בבזל ונישא בשנית לניצולת שואה. הוא נפטר ב-19 באוגוסט 1980.
כך התברר לאוטו פרנק שהוא נשאר השריד האחרון. מיפ, עוזרת הבית בעת התחבאותם, מסרה לו את היומן, שאותו מצאה אחרי שאנה נלקחה בידי הגרמנים. לאחר שנועץ בידידים החליט אוטו פרנק להוציא לאור את יומנה של בתו. הוא פורסם בשנת 1947 בשם "הבית האחורי", שם שבחרה לו אנה פרנק עצמה. הספר תורגם ליותר מחמישים שפות, הומחז, הוסרט לקולנוע ולטלוויזיה, והועלה בתיאטראות ברחבי העולם.

מקור: ויקיפדיה

פרוטוקול ישיבה בעניין גירוש היהודים (הונגריה)

במאי [לא ניתן לפענוח] התקיימה במטה המשטרה במונקאץ' ישיבה בראשותו של לויטננט-קולונל הז'נדרמריה לאסלו פרנצי, בהשתתפות קפטן הז'נדרמריה ד"ר לאסלו וקפטן הגסטאפו ד"ר מרטון זולדי מצד הגרמנים.

הישיבה דנה בגירוש היהודים, שיתחיל ב- 14 במאי.
פטורים מכלל זה יהודים שהם נתינים זרים - כלומר, אזרחי בריטניה, ארצות הברית, פולין, רוסיה, רומניה, בולגריה, סלובקיה, פינלנד, שוויץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל ותורכיה - שאותם יש לסלק מראש ולשים במעצר, כדי שלא יהיו עדים לסילוקם של האחרים. היהודים יוסעו ב- 110 רכבות לתחנת קאשה ושם יימסרו המשלוחים לידי המשטרה הגרמנית. הסימון [על הקרונות] יהיה 'D. A. - Umsiebler' [יישוב מחדש של עובדים גרמניים]. כל רכבת תסיע 3,000 בני אדם. היא תורכב מ- 45 קרונות, שלכל אחד מהם יוכנסו 70 בני אדם עם המטען, ושני קרונות בהתחלה ובסוף בשביל השומרים.

מפקד תחנת ההטענה יהיה קצין ז'נדרמריה הונגרי או גרמני; סידור זה יחייב את מנהל התחנה להעמיד לרשותנו קרונות ורציפי הטענה במקום מרוחק מן התחנה, חמש שעות מראש.
היהודים יוכלו ליטול עמם מטען מוגבל בלבד, אבל לא מיטות או מזרנים. יוכנו רשימות שמיות בשני העתקים. העתק האחד יישאר עם המשלוח, והשני יישלח למטה המשטרה במונקאץ' עבור מפקד רציף ההטענה.

אם תצא הרכבת בלילה, יש להעלות את היהודים ביום.
הז'נדרמריה תפקח על ההעברה מן המחנה לתחנה והמשטרה תפקח על צמתי הרחובות. האזור ייסגר מראש בידי הז'נדרמריה והרחובות ייחסמו בידי המשטרה; נוהל זה יישמר גם באתר ההטענה.

המחנה, הגטו והדרך יישמרו בקפדנות; הדרך תיסגר לתנועה בעת הובלת היהודים. הם יוצעדו בקבוצות של 500 איש, ארבעה בשורה. חולים קשים וקרוביהם יובאו לאתר כחלק מן הקבוצה האחרונה. תהיה רכבת בית חולים, ובה יהיו רופא ואחות וגם יוסעו בה חברי מועצת היהודים ואנשים שאזרחותם איננה ברורה.
עובדים [מוגנים] ואנשי שירות העבודה, רופאים ורוקחים ייכללו גם הם. לגבי אנשי שירות העבודה ינקוט משרד ההגנה פעולה נפרדת.

מספר הנוסעים בקרון מלא יסומן בגיר על הקיר החיצוני של הקרון.
בכל קרון ייבחר אדם אחד לחבר המועצה ויהיה אחראי להשגת מים וכו'.

אחריות ראשי הערים:
לאנשים שיישלחו יש לספק לחם ליומיים. המנה לנפש ליומיים היא 400 גרם. אסור לקחת מזון נוסף. ביום ההטענה יחולק במטבחי המחנה קפה לדרך; אם הדבר אינו אפשרי, יסופקו למשלוח מים. את הלחם יספק ויחלק ראש העיר. ראש העיר גם ידאג לכך, שבכל קרון יימצאו דלי מכוסה (למטרות שירותים) וקנקן למי שתייה.

ראש העיר אחראי לספק 90 מנעולים עם מפתחות לכל משלוח, אולי בעזרת המועצה.
יש לזכור, שהמשלוח [כלומר הרכבת] יכלול גם קרונות רכבת גרמניים שאי אפשר לנעול אותם, אלא אם כן משתמשים תחילה בשרשרת באורך 30 סנטימטר, אותה ניתן לנעול.

ראש העיר גם ידאג לספק גיר לסימון הקרונות.
באחריותו גם לספק שרשרות למפתחות ותוויות לרישום מספרי הקרונות לשם זיהוי מספר הקרון.

ההעברה וקבלת המשלוחים יתבצעו בקאשה; לא ייערך מפקד.
תפקיד ראש העיר: לאחר הוצאת העצירים יחטאו השלטונות המנהליים את אתרי המחנות (רופא צבאי).

בעת ההעברה יש להימנע מתוספות ומפעולות של יחידים.
קפטן ד"ר אוראי: אם יהיה צורך בכך ניתן להכניס לתוך קרון אחד אפילו 100 איש. אפשר לצופף אותם כמו סרדינים, מכיוון שלגרמנים דרושים אנשים חסונים. אלה שלא יעמדו בכך ימותו. לגרמניה אין צורך בגברות אלגנטיות.

לוח הזמנים בנאג'באניה: 30 במאי, 8 בערב עד 2 לפנות בוקר; 11 ביוני, 2 אחרי הצהריים עד 2 לפנות בוקר.

דיון: פאל סהור, ראש עיריית נירג'האזה: שלא יישאר אפילו יהודי אחד, שילכו כולם.
לויטננט קולונל פרנצי: רק רופאים שאי אפשר בלעדיהם ובני משפחותיהם יישארו במדינה. את אלה יזהו היועצים הגרמניים; הם מומחים לעשות זאת והאחריות למיון היא שלהם.
נוצרים שיחזירו תוך 48 שעות, לפי דרישה, כל מה שקיבלו מן היהודים, יהיו פטורים ממעצר וכו'.


מקור: דעת

וידקון קוויזלינג

וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק שבנורבגיה.

קוויזלינג הגיע לדרגת רב סרן בצבא הנורבגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם פריטיוף ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות העשרים ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1933-1931.

ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט הקימו את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. מפלגה זו הייתה אנטי דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורבגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק בעקבות תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ-1935, הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורבגיה.

לאחר פריצת מלחמת העולם השנייה, קוויזלינג ביקר בגרמניה ונפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורבגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורבגיה.

כאשר פלשו הגרמנים לנורבגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות. הוא ניצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה כדי להקים ממשלה אד הוק בתקווה שהגרמנים יכירו בה ובמנהיגותו. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה חמישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורבגיה וכפוף ישירות להיטלר.

היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורבגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורבגית הכבושה. לכן מינה את קוויזלינג לתפקיד ראש ממשלה (Ministerpraesident) ב-1942, תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל על עצמו ב-1 בפברואר 1942.

וידקון קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד למעצרו ב-9 במאי 1945. הוא נעצר במשכנו באוסלו, אותו כינה "גימלה" על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק.

קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנאשונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו לגזר דין מוות בידי כיתת יורים. בשלב מאוחר יותר הפכו משפטים אלו שנויים במחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורבגי על ידי הממשלה הגולה רק לקראת סוף המלחמה, לצורך ענישת פושעי המלחמה.

מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (ממוצא רוסי), חייתה באוסלו עד מותה ב-1980. לזוג לא היו ילדים.

המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).

מקור: ויקיפדיה

האם אוניברסיטת הארווארד שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית?

אוניברסיטאות וקולג'ים מפורסמים ויוקרתיים בארה"ב טיפחו יחסי ידידות וקשרים הדוקים עם גרמניה הנאצית בשנות ה-30, כך נטען בספר "הרייך השלישי ומגדל השן" העומד לצאת לאור בארה"ב.

הספר כולל גילויים מביכים על התנהלותם של אוניברסיטאות ומוסדות חינוך יוקרתיים בארה"ב, ביניהם הארווארד, קולומביה, אוניברסיטאות במדינות וירג'יניה, וויסקונסין ומיניסוטה והקולג' המפורסם לנשים "שבע אחיות".

"הספר מתעד התנהגות אדישה, שותפות לעבירה ושיתוף פעולה שנמשכו במהלך מלחמת העולם השנייה", אמר מחבר הספר, סטפן נורווד, לניו יורק טיימס. "מקורה של התנהגות זו היה באנטישמיות ממוסדת", טוען נורווד, היסטוריון מאוניברסיטת אוקלהומה. נורווד הוסיף כי "הגילויים הללו מהווים רקורד מביש של התעלמות מרדיפות היהודים שהתחוללו אז בגרמניה הנאצית".

למאמר המלא בהארץ

את מסעם של יהודי קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם

...בין המגורשים היה גם רבה של קרעטשענוף ר' אברהם חיים ריינמאן וכל בני משפחתו. הרבנית והילדים נרצחו ליד קאמניץ-פודולסק. הרב עלה בידו להתחמק ואף להגיע לעיירה יאסין שמעבר לגבול ההונגרי. כאן הכירו אחד הז'אנדרמים ההונגרים שעסקו בגירוש יהודי הונגריה. הוא נלקח אל מעבר לגבול כשהוא כבול לעגלה, הוכנס ליער קרוב ונורה. לפני הרצחו התעללו בו הז'אנדרמים ההונגרים וניקרו את עיניו.

בסוף אפריל 1944 רוכזו יהודי שארית קרעטשנעוף בבית המדרש. משם הועברו לגטו סלאטפינא. את מסעם של יהודי קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם. ב-24 במאי 1944 גורשו יהודי קרעטשענוף לאושוויץ.

היום אין יהודים בקרעטשענוף.

מקור: ספר מארמארוש עמ' 55