.

View Segula סגולה in a larger map
‏הצגת רשומות עם תוויות איימו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איימו. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 באפריל 2012

מפת השואה של ליטא

חוקרים באוניברסיטת וילנה יחד עם חוקרים ממוזיאון הגאון בווילנה פרסמו מפה מקוונת כוללת ובה כל אתרי הרצח בליטא. המפה שהותוותה בתמיכת משרד ראש הממשלה הליטאי מציינת בין השאר את דרכי הגישה לבורות הרצח ואת מבצעי הרצח. עולה בבירור כדברי החוקרים כי רצח יהודי ליטא בוצע בשיתוף פעולה מלא של שכניהם הליטאים



מתוך 'אודות הפרוייקט'


In 2010 we initiated this project because we saw the need to collect, organize and present information about the mass murder of Jews in Lithuania in a single venue.  Previously, this information was either uncollected, divided between different publications and archives or remained unpublished. The Holocaust Atlas present information on a map with precise geographical coordinates and contain historical facts about each site along with citations to aid further research. It also includes information about monuments at massacre sites.
After having learned of the atlas, we hope that people will see that Jews were murdered in their own neighbourhood and not in a distant land. We hope and expect that this will serve to help open the door for discussion, cooperation, understanding and, most importantly, for comprehending what happened. After all, during the Holocaust, entirely innocent people were murdered. Citizens of Lithuania, neighbours, co-workers and even friends contributed to their deaths... Only by keeping the memory of the past alive, including the most horrible events, can we encourage tolerance, mutual understanding and respect, steering away from intolerance and xenophobia and helping to cultivate the values of freedom, tolerance, respect for the individual, human rights and cultural diversity. Our hope and desire is to preserve living historical memory and to make it more accessible and comprehensible.
Jews initially settled and spread throughout ethnic Lithuanian territory between the second half of the 16th century and the beginning of the 17th century.  After several centuries had passed, Jews had become inhabitants of almost every Lithuanian village (shtetl)—their culture, religion, traditions and Yiddish language had become part of Lithuanian daily life. Around 240,000 Jews lived in Lithuania between the two world wars. During World War II they lost about 94 percent of their population, depriving the country of many of its citizens. Currently, around 4,500 Jews live in Lithuania and the Litvak culture and Lithuanian Jews face extinction, their experience and their history is dying.
We believe that this project will make an important contribution toward revealing the development of the Holocaust in Lithuania. It will contribute to the objective elucidation and assessment of these events and provide a principled, Western understanding of what took place. This project is an important educational work by us, the Vilna Gaon State Jewish Museum.
Project workers
Milda Jakulytė-Vasil, project coordinator: Master of History and of Heritage Protection at Vilnius University, researcher of non christian communities in Lithuania
Sebastian Pammer, project assistant: 2010/11 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum
Lukas Dünser: 2009/10 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum, currently studying History and Law at the University of Vienna
Adalbert Wagner: 2008/09 Gedenkdiener at the Vilna Gaon State Jewish Museum, currently studying History and Biology at the University of Vienna, chairman of Verein GEDENKDIENST

יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

פרוטוקול ישיבה בעניין גירוש היהודים (הונגריה)

במאי [לא ניתן לפענוח] התקיימה במטה המשטרה במונקאץ' ישיבה בראשותו של לויטננט-קולונל הז'נדרמריה לאסלו פרנצי, בהשתתפות קפטן הז'נדרמריה ד"ר לאסלו וקפטן הגסטאפו ד"ר מרטון זולדי מצד הגרמנים.

הישיבה דנה בגירוש היהודים, שיתחיל ב- 14 במאי.
פטורים מכלל זה יהודים שהם נתינים זרים - כלומר, אזרחי בריטניה, ארצות הברית, פולין, רוסיה, רומניה, בולגריה, סלובקיה, פינלנד, שוויץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל ותורכיה - שאותם יש לסלק מראש ולשים במעצר, כדי שלא יהיו עדים לסילוקם של האחרים. היהודים יוסעו ב- 110 רכבות לתחנת קאשה ושם יימסרו המשלוחים לידי המשטרה הגרמנית. הסימון [על הקרונות] יהיה 'D. A. - Umsiebler' [יישוב מחדש של עובדים גרמניים]. כל רכבת תסיע 3,000 בני אדם. היא תורכב מ- 45 קרונות, שלכל אחד מהם יוכנסו 70 בני אדם עם המטען, ושני קרונות בהתחלה ובסוף בשביל השומרים.

מפקד תחנת ההטענה יהיה קצין ז'נדרמריה הונגרי או גרמני; סידור זה יחייב את מנהל התחנה להעמיד לרשותנו קרונות ורציפי הטענה במקום מרוחק מן התחנה, חמש שעות מראש.
היהודים יוכלו ליטול עמם מטען מוגבל בלבד, אבל לא מיטות או מזרנים. יוכנו רשימות שמיות בשני העתקים. העתק האחד יישאר עם המשלוח, והשני יישלח למטה המשטרה במונקאץ' עבור מפקד רציף ההטענה.

אם תצא הרכבת בלילה, יש להעלות את היהודים ביום.
הז'נדרמריה תפקח על ההעברה מן המחנה לתחנה והמשטרה תפקח על צמתי הרחובות. האזור ייסגר מראש בידי הז'נדרמריה והרחובות ייחסמו בידי המשטרה; נוהל זה יישמר גם באתר ההטענה.

המחנה, הגטו והדרך יישמרו בקפדנות; הדרך תיסגר לתנועה בעת הובלת היהודים. הם יוצעדו בקבוצות של 500 איש, ארבעה בשורה. חולים קשים וקרוביהם יובאו לאתר כחלק מן הקבוצה האחרונה. תהיה רכבת בית חולים, ובה יהיו רופא ואחות וגם יוסעו בה חברי מועצת היהודים ואנשים שאזרחותם איננה ברורה.
עובדים [מוגנים] ואנשי שירות העבודה, רופאים ורוקחים ייכללו גם הם. לגבי אנשי שירות העבודה ינקוט משרד ההגנה פעולה נפרדת.

מספר הנוסעים בקרון מלא יסומן בגיר על הקיר החיצוני של הקרון.
בכל קרון ייבחר אדם אחד לחבר המועצה ויהיה אחראי להשגת מים וכו'.

אחריות ראשי הערים:
לאנשים שיישלחו יש לספק לחם ליומיים. המנה לנפש ליומיים היא 400 גרם. אסור לקחת מזון נוסף. ביום ההטענה יחולק במטבחי המחנה קפה לדרך; אם הדבר אינו אפשרי, יסופקו למשלוח מים. את הלחם יספק ויחלק ראש העיר. ראש העיר גם ידאג לכך, שבכל קרון יימצאו דלי מכוסה (למטרות שירותים) וקנקן למי שתייה.

ראש העיר אחראי לספק 90 מנעולים עם מפתחות לכל משלוח, אולי בעזרת המועצה.
יש לזכור, שהמשלוח [כלומר הרכבת] יכלול גם קרונות רכבת גרמניים שאי אפשר לנעול אותם, אלא אם כן משתמשים תחילה בשרשרת באורך 30 סנטימטר, אותה ניתן לנעול.

ראש העיר גם ידאג לספק גיר לסימון הקרונות.
באחריותו גם לספק שרשרות למפתחות ותוויות לרישום מספרי הקרונות לשם זיהוי מספר הקרון.

ההעברה וקבלת המשלוחים יתבצעו בקאשה; לא ייערך מפקד.
תפקיד ראש העיר: לאחר הוצאת העצירים יחטאו השלטונות המנהליים את אתרי המחנות (רופא צבאי).

בעת ההעברה יש להימנע מתוספות ומפעולות של יחידים.
קפטן ד"ר אוראי: אם יהיה צורך בכך ניתן להכניס לתוך קרון אחד אפילו 100 איש. אפשר לצופף אותם כמו סרדינים, מכיוון שלגרמנים דרושים אנשים חסונים. אלה שלא יעמדו בכך ימותו. לגרמניה אין צורך בגברות אלגנטיות.

לוח הזמנים בנאג'באניה: 30 במאי, 8 בערב עד 2 לפנות בוקר; 11 ביוני, 2 אחרי הצהריים עד 2 לפנות בוקר.

דיון: פאל סהור, ראש עיריית נירג'האזה: שלא יישאר אפילו יהודי אחד, שילכו כולם.
לויטננט קולונל פרנצי: רק רופאים שאי אפשר בלעדיהם ובני משפחותיהם יישארו במדינה. את אלה יזהו היועצים הגרמניים; הם מומחים לעשות זאת והאחריות למיון היא שלהם.
נוצרים שיחזירו תוך 48 שעות, לפי דרישה, כל מה שקיבלו מן היהודים, יהיו פטורים ממעצר וכו'.


מקור: דעת

יום רביעי, 3 במרץ 2010

מ"ירושלים דליטא" עד פונאר: יחסי ליטאים–יהודים בפרספקטיוות השואה


ויגאנטאס וארייקיס
במבט ראשון עלול הנושא "ירושלים דליטא" להיראות מפתיע. המושג "ירושלים דליטא" נשמר כמבטא את שגשוג חיי התרבות של היהודים במאה ה- 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 20 בחבל הארץ של הנסיכות הגדולה של ליטא לשעבר, אזור שבו התבססה לא רק האורתודוקסיה התלמודית אלא גם מפלגות פוליטיות, כגון הבונד - תנועת הסוציאליסטים היהודית - והתנועה הציונית. במאה ה- 19 הייתה וילנה המקום החשוב ביותר לפרסום ספרים בשפה העברית. בשום מקום בעולם לא הייתה שפה זו נפוצה כמו בקרב יהודי ליטא. בתקופת המעבר בין המאה ה- 19 למאה ה- 20 הוכרה וילנה בכל העולם כמרכז התרבות והדת היהודית ונודעה כ"ירושלים דליטא". אומנם ב- 1920 , לאחר כיבוש העיר בידי הפולנים, הצטמצמה פעילותם של המוסדות היהודים, אולם את מקומה של "ירושלים דליטא" ירשה בירת המדינה הליטאית דאז, קובנה.
קרא עוד...
(יד ושם)

יום שבת, 12 בדצמבר 2009

זכרונות מהעיירה קנישין

איימוהסגירו...גם הנוצרים המקומיים התנקמו ביהודים שונים מטעמי איבה אישית, וכך הפולנים ז'וטק יצקובסקי, מצ'יק טוצשבסקי, ובדנרסקי ז'נק תפסו את היהודי ברוך ציגלמן, שבימי השלטון הסובייטי עבד במסעדה, ובשל כעסם עליו הובילו אותו אל משרד נציב השלטון. שם הוא הוכה קשות, ציוו עליו לחפור בור בחצר המסעדה וירו בו. כעבור שבועות אחדים העבירו יהודי קנישין את גופתו לבית העלמין היהודי.
נוצרים אחרים העבירו למשרד הנציב המקומי רשימה של קומוניסטים כביכול, בין השאר: מקוצ'ינסקי אב ושני בניו, מולה גלוך, יוסף יעקב רוזנברג, רופא השיניים אלקין, שמריל מיניקובסקי, שלמה סורסקי, זושא נובינסקי, פסח וולוצקי, קלמן בקר ועוד אחרים. כאשר כל הנ"ל התייצבו בפני הנציב, הועמסו כולם על מכונית משא והוסעו בכיוון ביאליסטוק. איש לא ידע לאן. ניהלנו משא ומתן עם גורמים שונים על מנת לשחרר את הקורבנות האלה. נשלחו שתדלנים לביאליסטוק. כל זה עלה במחיר של מאות דולרים, אך דבר לא נודע. כעבור זמן מה הופצו שמועות שכל היהודים נורו למוות.
בחודש יוני 1941 התאספו חוגי העולם התחתון של האוכלוסיה הפולנית בקנישין והחליטו לבצע פרעות ביהודים. עם מנהיגיהם נמנה בין השאר השוטר סטאך גיבינסקי (חי במערב פולין). לשם כך הטביעו על בתי היהודים סימני מגן דוד ועל בתי הפולנים צלב. באותו ערב היו היהודים שרויים בפחד גדול. למחרת הרוחות שוב נרגעו וזאת הודות לאינטליגנציה המקומית, שעצרה בעד ההמון הפרוע. הכומר עצמו רדף אחר פרחח, שרצה לשבור את זגוגיות החלונות בבתי היהודים. אותו כומר היה בכל יום ראשון בדרשותיו באוזני המאמינים קורא להם לא להתעלל ביהודים אלא דווקא לעזור להם, שהרי לא ידוע מה עוד עלול הזמן להביא...

המקור ביידיש נמצא במכון ההיסטורי היהודי בוורשא (3959)
המכון ההיסטורי היהודי
הנציגות בביאליסטוק
תאריך: 1/10/1948
51/48
זכרונות על העיירה קנישין בעת הכיבוש
נמסרו על ידי שמואל סורסקי, יליד שנת 1915 בקנישין. בעת הכיבוש חי בקנישין עד לחיסולה. אחר החיסול הסתתר אצל נוצרים בכפרים, כיום חי בביאליסטוק.


סורסקי, שמואל. "זכרונות וועגן שטעטל קנישין". המכון ההיסטורי היהודי, הנציגות בביאליסטוק. 1/10/1948
<
http://sush12knpo.blogspot.com/>.