מחקר: הצלב האדום והוותיקאן סייעו לאלפי פושעים נאצים לברוח מעונש

ספר חדש המתבסס על מסמכים שנחשפו לראשונה מגלה שהיקף העזרה לנאצים היה גדול בהרבה מהידוע עד כה

ספר חדש המקבץ ראיות ממסמכים שטרם פורסמו מגלה כי הצלב האדום והוותיקאן סייעו לאלפי פושעי מלחמה נאצים להימלט אחרי מלחמת העולם השנייה. הצלב האדום הודה אמנם בעבר כי מאמציו לסייע לפליטים אחרי המלחמה נוצלו בידי פושעי מלחמה נאצים בשל מספר הפליטים הגדול שביקשו סיוע. עם זאת, המחקר החדש, שאוגד בספר "נאצים נמלטים: כיצד נמלטו תלייניו של היטלר ממשפט", מצביע על כך שמספר פושעי המלחמה הנמלטים היה גבוה בהרבה ממה שהיה ידוע בעבר.
קרא עוד בהארץ מה-26.05.11

ועידת אוויאן

ועידת אוויאן היא ועידה שהתכנסה בעיר אוויאן (Évian-les-Bains) שבצרפת ב-6 ביולי 1938, לדיון בבעיית הפליטים היהודים ופליטים אחרים, בעיקר כתוצאה מסיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית.

הסיבות לכינוסה של הוועידה
זרם המהגרים שביקשו להיכנס לארצות הברית יצר לחץ על רוזוולט לשנות את חוקי ההגירה הנוקשים שחוקק לצורך יציאה מהמשבר הכלכלי. רוזוולט, שלא רצה בכך, ניסה להימנע מהלחצים על ידי מציאת פתרון לפליטים היהודים והפנייתם ליעדים אחרים מארצות הברית, ולצורך כך יזם את הוועידה. סיבה נוספת לכך היא הטענות שהופנו לארצות הברית ממדינות שונות על כך שאינה עושה דבר כדי לסייע ליהודים במצוקתם.
מטרת הוועידה
חוקי נירנברג שנחקקו ב-1935 הפכו את יהודי גרמניה לנרדפים, ללא אזרחות, במדינתם שלהם. עד 1938, 150,000 מתוך 600,000 יהודי גרמניה נמלטו ממנה. רובם לארץ ישראל. במרס 1938 נוספו 200,000 יהודי אוסטריה לנרדפים בעקבות האנשלוס הגרמני על אוסטריה. מכסות ההגירה של הבריטים והאמריקאים מנעו מרובם לצאת את ארצם והפליטים היהודים לא מצאו מדינות אחרות המוכנות לקלוט אותם.
את הוועידה יזם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, והשתתפו בה נציגים ממדינות אירופה ואמריקה. בוועידה השתתפו נציגים של 32 מדינות ו-24 ארגונים התנדבותיים אשר דנו בהגירת המונים (בעיקר יהודים) מגרמניה ומאוסטריה למקומות אחרים באירופה ובעולם. עיקר יוזמתו של רוזוולט באה על מנת להוריד את הלחצים שהופעלו עליו לגבי הפליטים היהודים ולהראות כי ארצות הברית פועלת למענם, בניגוד לשמועות שפורסמו עליה.
כבר בתחילת הוועידה, בנאום הפתיחה של נציגו האישי של הנשיא רוזוולט, מיירון טיילור, שבו לא הזכיר את הבעיה המיוחדת של הפליטים היהודים, היה ניתן לראות כי הוועידה לא תחולל שינוי מהותי:
עמדת המדינות שהשתתפו בוועידה
נציגי הוועידה הצהירו כי אכן יש למצוא ליהודים מקום מחוץ לגרמניה, אך מרבית המדינות סירבו לקלוט את היהודים.
טיילור טען בנאום הפתיחה כי ארצות הברית מוכנה לקבל אליה 27,370 מהגרים מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כוסלובקיה, במשך שנה, משמע שלא הוגדלו המכסות. בריטניה התנתה את השתתפותה בוועידה בכך שארץ ישראל לא תועלה כפתרון אפשרי לקליטת הפליטים היהודים, עקב המרד הערבי והחשש מהיווצרות מתח בארץ אם בריטניה תאשר כניסת יהודים לארץ. בריטניה טענה כי שטחי האימפריה שלה כבר צפופים ואינם מתאימים להתיישבות אירופאית. נציג צרפת טען כי צרפת כבר מלאה בפליטים ואינה יכולה לקלוט עוד, ובנוסף מצבה הכלכלי לא מאפשר לה לקלוט עוד פליטים. נציג בלגיה הצטרף לטענת צרפת. הולנד הסכימה לקבל אליה פליטים בתנאי שימשיכו ליעד אחר. אוסטרליה טענה כי קליטת הפליטים תביא להתעוררות בעיית הגזענות. מדינות דרום אמריקה טענו כי הן סובלות מאבטלה גוברת ורק הרפובליקה הדומיניקנית הצהירה שהיא מוכנה לקבל כ-100 אלף פליטים. קנדה הסכימה לקבל אך ורק פליטים שעוסקים בחקלאות וכיוון שהפליטים לא הגיעו מרקע חקלאי, הצעה זו לא הייתה רלוונטית. כל הממשלות פרט לרפובליקה הדומיניקנית לא הסכימו להגדלת המכסות ולקבלת פליטים יהודיים אל שטחן.
תוצאות הוועידה
הוועידה ננעלה כעבור תשעה ימים, ב-15 ביולי.
ועידת אוויאן לא השיגה דבר פרט להקמתה של ועדה בין-ממשלתית לענייני פליטים שלא עשתה כמעט דבר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכו מאות אלפי הפליטים קורבן לאדישות העולם.
המדינות הדמוקרטיות הראו במפורש את חוסר רצונן לעזור לפתור את בעיית הפליטים היהודים והפליטים בכלל. כך יתנהגו המדינות גם בתקופת השואה. מטרת ארצות הברית בכינון הוועידה הייתה לגרום לרושם חיצוני שהיא מנסה למצוא פתרון לבעיה ואכן מטרה זו של ארצות הברית הושגה. כישלון הוועידה הוכיח כי העולם מדבר הרבה ופועל מעט מאוד. לא נעשה כל מאמץ רציני כדי לפתור את בעיית הפליטים היהודים.
כישלונה של ועידת אוויאן עודד את גרמניה, שראתה בסירובן של המדינות לקלוט את היהודים מעין אישור לנהוג ביהודים כרצונה. גרמניה הנאצית למדה מהוועידה כי אדישות העולם לאירועים המתרחשים על אדמתה גדולה מאוד.
חיים ויצמן צוטט לאחריה אומר כי "העולם נחלק לשנים, מקומות שליהודים אסור להתגורר בהם ומקומות שליהודים אסור להיכנס אליהם"

קישורים
נאומו של נציג ארצות הברית בוועידת אוויאן למען הפליטים, באתר "דעת"
יהודים למסירה בזיל הזול - מי מעוניין ?, באתר "עלומים"
ארוין בירנבאום, הועידה הגורלית ביותר בהיסטוריה היהודית, נתיב (באנגלית)

(ויקיפדיה)

מבצע מהדק נייר (פייפרקליפ; באנגלית Operation Paperclip)

מבצע מהדק נייר (פייפרקליפ; באנגלית Operation Paperclip) הוא שם מבצע של ארצות הברית מיד לאחר מלחמת העולם השנייה. מטרת המבצע הייתה לאתר ולגייס מדענים בכירים נאצים בגרמניה בברית המועצות ובמדינות נוספות, כדי לשלב אותם במחקרים בארצות הברית, בתקופת המלחמה הקרה.
מדענים אלה תרמו לתוכנית החלל האמריקאית, אך גם למחקרים פסיכיאטריים כדוגמת פרויקט MKULTRA.
המדענים, שחלקם השתתפו בפשעי המלחמה של הנאצים, הביאו איתם בדרך כלל גם חברים ובני משפחה. בין המדענים שגייסו האמריקאים נמנה גם ורנר פון בראון.

רשימת אוסנברגבאביב 1943 החלה גרמניה במאמצים להחזיר מיחידות השדה מדענים וטכנאים כדי להשתמש בכישוריהם לצורך מחקר ופיתוח. גיוסם של מדענים וטכנאים דרש תחילה איתור של אנשים בעלי כישורים מתאימים, ובהמשך מעקב אחריהם (בעיקר כדי ללמוד על נאמנותם), התוצאה של דרישות אלו הייתה יצירתה של רשימה על ידי ורנר אוסנברג, מאוניברסיטת הנובר שעמד בראש ההתאחדות למחקר צבאי (Wehrforschungsgemeinschaft). במרץ 1945 מצא טכנאי פולני שאריות מהרשימה שנגרסה ונזרקה לשירותים, והודות לשאריות אלו הרכיבו האמריקאים "רשימה שחורה" - שם קוד לרשימת מדענים שיועדו לחקירה, ובראשם ורנר פון בראון.
מבצע Overcastהתוכנית המקורית של האמריקאים הייתה לראיין רק חוקרי טילים, אולם בעקבות מברק שנשלח לפנטגון ב-22 במאי 1945 על ידי מייג'ור סטיוור הוחלט לשנות את התוכנית ולפנות טכנאים גרמנים ואת משפחותיהם כדי להשתמש בידע שרכשו לצורך המלחמה באוקיינוס השקט, וכן כדי למנוע את העברת הידע לידי ברית המועצות.
נוסף על מדענים המומחים בטילים בפיזיקה גרעינית חיפשו בעלות הברית גם אחרי מומחים בתחומי הכימיה, הרפואה ונשק ימי.
מרבית המדענים היו מדענים שהועסקו במסגרת פיתוח V-2, ואלו שוכנו עם משפחותיהם בבוואריה. שם המבצע שהתקבל במטות המשולבים האמריקאים ב-19 ביולי 1945 היה Overcast, אך מאחר שנעשה שימוש פומבי ב"מחנה Overcast" למחנה בו שוכנו המדענים, ניתן למבצע שם הקוד פייפרקליפ (Paperclip).
מבצעים מקביליםמבצע מקביל בשם "קופסת גפרורים" ניהלו גם הקנדים.
גם ברית המועצות עשתה מאמץ להשיג את הידע הגרמני בנושא טילים. סטלין שרגז על נפילתם של בכירי המהנדסים לידי האמריקאים אמר: "זה בלתי נסבל בהחלט. אנו הבסנו את צבאות גרמניה הנאצית; אנו כבשנו את ברלין ופנמינדה; אך האמריקאים השיגו את מהנדסי הטילים"[1]. עם זאת, עלה בידי הסובייטים לתפוס מאות טכנאים ומהנדסים, את המעבדות בפנמינדה וכן רשימות של ספקי רכיבים לטילים. הטכנאים והמהנדסים הועברו לברית המועצות בשנת 1946. שם הם נחקרו ומסרו פרטים שאיפשרו לסובייטים לבנות את הטילים הגרמניים. עד נובמבר 1953 הוחזרו הטכנאים לגרמניה.
(ויקיפדיה)

‫מדיניות ההגירה הקנדית כלפי קורבנות הנאצים‬

‫הרולד טרופר‬

‫מיד אחרי המלחמה הסיחו רוב קברניטי הממשלה את דעתם מעניין המהגרים היהודים או‬ ‫מהגרים אחרים. על סדר יומה של הממשלה היו ענייני פנים חשובים פי כמה, בייחוד בתחום‬ ‫הכלכלה. הקברניטים הללו ידעו יפה שקנדה התגברה על השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-‬ ‫30 לא על-ידי תוכניות של חלוקת משאבים כלכליים ושיקום חברתי, ואף לא על-ידי "ניו-דיל"‬ ‫משלה, נוסח ארצות-הברית, אלא על-ידי הילולה של בזבוז כספי ציבור שהיה כרוך במלחמה.‬
‫אבל עכשיו, ב- 5491, תמה המלחמה, והם חששו שמא תשוב קנדה ותשקע בשפל כלכלי.‬ ‫האם עתיד הניצחון להביא בכנפיו אבטלה המונית ותורים ארוכים לקניית לחם?‬
‫לקנדה לא היה אפוא כל עניין בקבלת מהגרים רעבים ללחם, או מהגרים אחרים. ממילא‬ ‫היו פקידי המינהל טרודים ראשם ורובם בהחזרתם של 000,06 חיילים קנדים שעדיין שהו‬ ‫מעבר לים. היו שחששו מפני החיילים הללו, למודי המלחמה, שישובו הביתה מלאי תקוות‬ ‫ויסירו מעליהם את מדיהם רק כדי לעמוד בתור המובטלים. פקידים אחדים חששו גם מפני‬ ‫מרי אזרחי בשל האכזבה מן השחיתות החברתית והכלכלית.‬
‫אין פירוש הדבר שממשלת קנדה לא ידעה דבר על משבר המהגרים באירופה אחרי‬ ‫המלחמה, או שהיתה אדישה לעניין. נהפוך הוא. ואולם הגורם הקובע במדיניותה של קנדה‬ ‫היה אי-רצונה לקבל אליה את מוכי הגורל הללו. הממשלה לא ראתה את עצמה אחראית‬ ‫לפליטים הללו, הקרויים בפי כל "עקורים".‬ ‫אחת היא מה היו ממדיו של משבר הפליטים מיד אחרי המלחמה, קנדה, כמוה כשאר‬ ‫בעלות-בריתה המערביות, ראתה תחילה בשאלת הפליטים שאלה זמנית בלבד. הפליטים‬ ‫הללו, לרבות היהודים, כך סברו בקנדה, לא יהיו פליטים עוד משיימצא להם מקום ללכת אליו.‬
‫בלהט התלהבות הניצחון הראשונה, באופוריה התמימה שהשתררה אחרי מיגורו של שלטון‬ ‫הנאצים, סברו פקידי ממשל קנדים שהכל יוכלו לשוב לבתיהם. כיוון שישוקמו התחבורה‬ ‫היבשתית והרשויות האזרחיות, יהיה אפשר לסייע לכל הפליטים לשוב לארצותיהם. אם ישובו‬ ‫הנורווגים לנורווגיה, הצרפתים לצרפת, הפולנים לפולניה, הרוסים לברית-המועצות,‬ ‫האוקראינים לארצם והניצולים היהודים למקומות מושבם באירופה, כך גרסו הקנדים בצדק,‬ ‫עקורים עוד. תוכניותיהן של בעלות-הברית לפתרון שאלת הפליטים‬ ‫לא יהיו העקורים‬ ‫התבססו על השיבה למולדת, ומן הבחינה הזאת היתה זו שאלה מינהלית. כיוון שסירבו‬ ‫העקורים לשוב לבתיהם, נהייתה השאלה המינהלית למשבר פוליטי.‬ ‫הדעת נותנת שאת האיבה הזאת כלפי היהודים באביב 6491 הזין גם הפחד מפני‬ ‫הקומוניזם. ב- 5 ספטמבר 5491, פחות מארבעה חודשים אחרי כניעתה של גרמניה, ערק‬ ‫מתפקידו איגור גוזנקו, פקיד צופן בשגרירות הסובייטית באוטווה, ולקח איתו 901 מסמכים‬ ‫סודיים של השגרירות. פרשת העריקה הביאה לחקירה נרחבת ביותר של הריגול הסובייטי‬ ‫בקנדה, ובשלה היתה קנדה מעורבת במלחמה הקרה עוד קודם שזכתה המלחמה זאת‬ ‫בשמה. משטרת הפרשים המלכותית של קנדה יצאה בעקבותיה של רשת ריגול קומוניסטית‬ ‫שפעלה, על-פי החשד, בקנדה.‬
‫חקירות המשטרה, הקמתה של ועדה מלכותית ושורה של משפטי ריגול ראוותניים - כל‬ ‫אלה מילאו את העיתונים. רבים מן השמות שהוזכרו היו שמות של יהודים, ובהם פרד רוז,‬ ‫הקומוניסט הראשון והיחיד שהיה חבר הפרלמנט הפדרלי וייצג את אחד מרבעיה של‬ ‫מונטריאול, שהיה מיושב יהודים בצפיפות. אפשר שלעולם לא נדע באיזו מידה הצית מסע‬ ‫הצלב האנטי-קומוניסטי הזה של אחרי המלחמה את הרגשות האנטישמיים בקנדה; על-כל‬ ‫פנים, אין ספק שרתח וגעש מתחת לפני השטח. בפברואר 6491 קיבל ראש הממשלה דין-‬ ‫וחשבון על חקירותיהם של המשטרה ושל אנשי הביטחון, וכתב ביומנו:‬
‫או לפתח דעות‬ ‫"מעולם לא הרשיתי לעצמי להשתעשע ברעיון הזה )של אנטישמיות(‬ ‫קדומות, אבל חובה עלי לומר שההוכחות מוצקות מאוד, לא נגד כל היהודים, שהרי אי-אפשר‬ ‫להפליל גזע שלם, כשם שאינך יכול להפליל אומה שלמה, גישה מוטעית היא, אבל רבים‬ ‫מבני הגזע הזה הם אכן בעלי נטיות מסוכנות."‬ ‫היה צורך לטפל בדאגה שנתעוררה בציבור לגורלם של העקורים, ובייחוד לגורל המהגרים‬ ‫היהודים; ובה בשעה היה על הממשלה לטפל במחסור המתמשך בכוח עבודה, בדרישתם‬ ‫של אנשי-העסקים למדיניות הגירה ליברלית, ובמחאותיהן של הקהילות האתניות הקנדיות,‬ ‫שקראו להתיר את כניסת העקורים. לבסוף, בסוף 6491, חלה התפנית; בעקבות לחץ גדול‬ ‫של אנשי העסקים ושל בעלי-בריתם בממשלה, נקטה הממשלה פעולה, נסיונית אמנם,‬ ‫לפתיחת השערים לפני המהגרים. תחילה פעלה בזהירות, כמבקשת לבחון את תגובת‬ ‫הציבור, מחשש לאבד את תמיכתו ולעורר התנגדות מחודשת למהגרים. משסבורה היתה‬ ‫שהציבור מוכן להקלת-מה של הגבלות ההגירה הישנות, אף שחששה מעט מפני התאמתם‬ ‫האתנית של המהגרים לעתיד לבוא, אישרה הממשלה שתי תוכניות – האחת לאיחוד‬ ‫סלקטיווי של קרובי משפחה מדרגה ראשונה, והאחת לקבלת אלפיים חיילים פולנים‬ ‫משוחררים שסירבו לשוב למולדתם.‬

‫מקור: הרולד טרופר,"קנדה וניצולי השואה", בתוך : שארית הפליטה 1948-1944,‬
‫הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השישי של חוקרי השואה, הוצאת יד ושם, תשנ"א,‬
‫עמ' 249-243 .‬