ב-4 באוגוסט 1944, כתוצאה מהלשנה של אחד משכניה ההולנדים, נודע לגרמנים על הסתתרותה של המשפחה. המשטרה הגרמנית, מלווה במשתפי פעולה הולנדים, פרצה לדירה ולמקום המחבוא. השוטרים בזזו את דברי הערך, ניערו תיקים ואז נפלו כתבי אנה על הרצפה. כך נשארו רשימותיה של אנה בבית האחורי. המסתתרים נשלחו תחילה למחנה וסטרבורק ומשם במשלוח האחרון לאושוויץ.אדית פרנק, אמה של אנה, נפטרה באושוויץ מתשישות ורעב.
מר ואן דאן מצא את סופו בתאי הגז.
כאשר הכוחות הסובייטיים התקרבו אל אושוויץ, היה פטר ואן דאן בין אלו שנלקחו מאושוויץ למאוטהאוזן שבאוסטריה. הוא נפטר ב-5 במאי 1945 (שלושה ימים בלבד לפני השחרור).
מר דוסל נפטר בנוינגמה.
בסוף אוקטובר נשלחו אנה ומרגוט למחנה ברגן-בלזן, מחנה שנתמלא עד אפס מקום בעצורים שפונו ממחנות אחרים. אנה ומרגוט חלו בטיפוס ומתו זו אחר זו במרץ 1945.
גברת ואן דאן נפטרה בברגן-בלזן.
אוטו פרנק אביה של אנה, שוחרר מאושוויץ בידי הכוחות הרוסיים ביוני 1945. הוא שב להולנד וחי שם עד שנת 1953. לאחר מכן השתקע בבזל ונישא בשנית לניצולת שואה. הוא נפטר ב-19 באוגוסט 1980.
כך התברר לאוטו פרנק שהוא נשאר השריד האחרון. מיפ, עוזרת הבית בעת התחבאותם, מסרה לו את היומן, שאותו מצאה אחרי שאנה נלקחה בידי הגרמנים. לאחר שנועץ בידידים החליט אוטו פרנק להוציא לאור את יומנה של בתו. הוא פורסם בשנת 1947 בשם "הבית האחורי", שם שבחרה לו אנה פרנק עצמה. הספר תורגם ליותר מחמישים שפות, הומחז, הוסרט לקולנוע ולטלוויזיה, והועלה בתיאטראות ברחבי העולם.
מקור: ויקיפדיה
רשומות
