בסוף יוני 1944 התקרב הצבא הסובייטי לווילנה וגדודי הפרטיזנים, בהם גם היהודים מיערות רודניקי, הצטרפו לקרב על שחרור העיר. ב-8 ביולי כיתר הצבא האדום את וילנה וב-13 ביולי כבש אותה. גם הלוחמים היהודים נכנסו אליה יחד עם הכוחות המשחררים.
הפרטיזנים היהודים ניצבו עתה בפני הדילמה עליה עמד אבא קובנר כמה חודשים קודם לכן. האם להמשיך עם הצבא האדום מערבה להמשך הלחימה עד כניעת גרמניה הנאצית או להתנתק כדי לעשות לעצמם, למשפחותיהם ולעמם. בקובץ 'איגרת לשומרים' אותו כתב אבא קובנר עוד ביער קבע כי הוא וחבריו בתנועת 'השומר הצעיר' יתחילו לפעול למען עלייתם לארץ ישראל.
נציגי הצבא האדום מצדם המשיכו במאמציהם לגייס צעירים כדי למלא את השורות שהתדלדלו ולא פסחו על הפרטיזנים שזה עתה הגיעו מהיער. פרטיזנים יהודיים בווילנה שהסתובבו בין הריסות בתיהם ושניסו לחזור לשגרה עמדו שוב בפני החשש לניתוק וגיוס כפוי.
בימים אלה נתגלגל לידי מסמך נדיר אותו העביר אלי בנם של אטה ואברהם מישצ'נסקי שניהם פרטיזנים לוחמים ביערות רודניקי שניצבו אף הם בפני סכנת הגיוס הכפוי. המסמך מהווה אישור מטעם ארגון הפרטיזנים הכללי בווילנה כי נושא אישור זה הוא חבר בארגון הפרטיזנים ועל כן הוא כבר מגוייס. המסמך שנערך על ידי אברהם עצמו ובכתב ידו נחתם בחותמת הארגון בווילנה והופץ בכ-60 עותקים בין הפרטיזנים היהודים שם.
ויגאנטאס וארייקיס במבט ראשון עלול הנושא "ירושלים דליטא" להיראות מפתיע. המושג "ירושלים דליטא" נשמר כמבטא את שגשוג חיי התרבות של היהודים במאה ה- 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 20 בחבל הארץ של הנסיכות הגדולה של ליטא לשעבר, אזור שבו התבססה לא רק האורתודוקסיה התלמודית אלא גם מפלגות פוליטיות, כגון הבונד - תנועת הסוציאליסטים היהודית - והתנועה הציונית. במאה ה- 19 הייתה וילנה המקום החשוב ביותר לפרסום ספרים בשפה העברית. בשום מקום בעולם לא הייתה שפה זו נפוצה כמו בקרב יהודי ליטא. בתקופת המעבר בין המאה ה- 19 למאה ה- 20 הוכרה וילנה בכל העולם כמרכז התרבות והדת היהודית ונודעה כ"ירושלים דליטא". אומנם ב- 1920 , לאחר כיבוש העיר בידי הפולנים, הצטמצמה פעילותם של המוסדות היהודים, אולם את מקומה של "ירושלים דליטא" ירשה בירת המדינה הליטאית דאז, קובנה. קרא עוד... (יד ושם)
הליטאים נטלו חלק פעיל במימוש התוכנית הגרמנית של רצח העם היהודי על אדמת ליטא ואף מעבר לה. כבר מהתחלת הכיבוש הגרמני (24 ביוני 1941, יומיים לאחר פתיחת "מבצע בארבארוסה" – הפלישה לשטחי ברית המועצות) זכה הממשל הגרמני להיענות מלאה ושיתוף פעולה הדוק מהאוכלוסייה והארגונים הליטאיים, אשר השתלבו במנגנון הגרמני ופעלו בו במסירות, מתוך נכונות ורצון. ועוד לפני ההשתלטות הגרמנית המלאה ערכו ליטאים, מיוזמתם הפרטית, פרעות אכזריות ביהודים מעשרות עיירות וברובע סלובודקה שבקובנה, שדדו רכוש, אנסו נשים ורצחו אלפים. ההוצאה לפועל של מדיניות הרצח של העם היהודי בליטא הופקדה בידי איינזאצקומאנדו 3 (ובווילנה, במשך חודש יולי 1941 בלבד, בידי איינזאצקומאנדו 9 ). ההרג נעשה בבורות, גיאיות ויערות סמוכים לישובים.
יהודי וילנה נרצחו ביער פונאר, של קובנה - בפורט התשיעי, של שאוולי - ביערות קוזיאי ובוביאי, ושל העיירות הרבות - בחורשות ושדות בקרבתן. מעשי הרצח היו בהיקף שלא נודע כמותו בכל שטחי הכיבוש, ועד סוף שנת 1941 נספו כ-180,000 יהודים, מתוך כ-220,000 שהיו בליטא בפרוץ המלחמה. בכל המעשים הנוראים האלה נטלו חלק פעיל ליטאים, בין אם כבודדים ובין אם במסגרות עצמאיות. בווילנה האיינזאצקומאנדו כמעט הכפיל את כוחו, עם שילובם של כ- 150 ליטאים מתוך יחידת "המיוחדים" (איפאטינגי בוריאי –Ypatingas burys/ypatingi buriai ובפי היהודים- "האיפאטינגה") הידועה לשמצה.
הליטאים מילאו חלק בולט בתהליך הרצח החל בתפיסת יהודים והובלתם לגטאות ולאתרי ההרג, המשך בשמירה על הכלואים בגטאות ובמחנות עבודה וריכוז ובבתי כלא ועד ביצוע הירי בקורבנות. מעשיהם לוו באכזריות נוראה וסדיזם לשמו ובמעשי שוד וגזל רכוש. ביטוי לפעילותם נתן שטאנדארטפירר קארל יגר ( (Jaeger, מפקד איינזאצקומאנדו 3, במשפט שנערך לו אחרי המלחמה, אשר העיד שללא שיתוף הפעולה של הליטאים לא ניתן היה לבצע את המבצע של טיהור ליטא מהיהודים.בניסיון להבין מה הביא חלק ניכר מהאוכלוסייה הליטאית - שבזמן ליטא העצמאית הייתה ליבראלית, עם התייחסות סבירה לשכנים היהודים - לגלות יחס כל כך עוין ומלא שטנה כלפי היהודים, מועלים נימוקים שונים. ביניהם מציינים את השנאה העמוקה שרחשו הליטאיםלמשטר הסובייטי הכובל, שבו מילאו היהודים תפקידים בכירים ועל כן ראו אותם כחלק ממערכת הדיכוי וניצלו את האפשרות לנקום בהם. הסבר נוסף הוא השאיפה שפעמה בלב הליטאים לעצמאות מדיניות ושחרור "מהכובש " הסובייטי ובמשאלה זו ראו את גרמניה הנאצית כבת ברית (דבר שתוך זמן קצר התברר כמקסם שווא). תהיה הסיבה אשר תהיה, שיתוף הפעולה של הליטאים עם הגרמנים וההתנהגות הברוטאלית וחסרת הרחמים שלהם סייעו במובהק בתהליך הרצח של העם היהודי, כפי שעוצב במדיניות הנאצית. ראוי לציין, שיחד עם הנאמר לעיל , ליטאים רבים סיכנו את נפשם, כדי להציל יהודים. מספר חסידי אומות העולם בקרב האוכלוסייה הליטאית הגיע בינואר 2009 ל-761 איש, שיחסית לגודל האוכלוסייה הלא-יהודית הוא מהגבוהים בין הארצות. כתב: ד"ר אהרון עינת
מקורות: אתר יד ושם: חסידי אומות העולם האנציקלופדיה של השואה/ליטה ויקיפדיה: יהדות ליטא/יהודי ליטא בזמן מלחמת העולם השנייה וחורבן הקהילה עינת אהרון: החיים הפנימיים בגטו וילנה (עבודת דוקטוראט 2006)
בסוף יוני 1944 התקרב הצבא הסובייטי לווילנה וגדודי הפרטיזנים, בהם גם היהודים מיערות רודניקי, הצטרפו לקרב על שחרור העיר. ב-8 ביולי כיתר הצבא האדום את וילנה וב-13 ביולי כבש אותה. גם הלוחמים היהודים נכנסו אליה יחד עם הכוחות המשחררים.
רשומות
