Ponary Diary - אדמה ללא אלוהים

מזג האוויר די יפה, חמים בחוץ, עננים לבנים בשמיים ורוח קלה נושבת. מכיוון היער נשמעות יריות, אחר כך נודע לי שיהודים רבים הובלו ליער ואחר כך ירו בהם. זה היה היום הראשון של ההוצאות להורג, נראה שהיו שם כ-200 אנשים.
(אדמה ללא אלוהים)

Quite nice weather, warm, white clouds, windy. Some shots from the fores, i discover that many Jews have been transported to the forest. And suddenly they shoot them. This was the first day of executions. The number oj Jews who passed through was 200.
(Ponary Diary)

מיומנו של עיתונאי פולני בשם קז'ימיז' סאקוביץ' שהתגורר בבית הקרוב ביותר לאתר הרצח בפונר. לפני מלחמת העולם השנייה היה זה אתר קיט מיוער, שבו חפרו הסובייטים ב-1940 בורות ענק לדלק למטוסים. היומן מתעד את הרצח לתוך הבורות האלה במשך יותר משנתיים, מ-11 ביולי 1941 עד נובמבר 1943. כאן נפסק היומן אך הרצח המשיך עד יולי 1944, עם שחרור האזור בידי הצבא האדום.

מזג האוויר נהדר

שבת, 23 באוגוסט
מזג האוויר נהדר. השעה 8:30 בבוקר. האוטובוס חזר מווילנה. הפעם היו בו כמה ליטאים, ונדמה לי שגם 12 יהודיות צעירות. האוטובוס פנה מהכביש ליער. שמעתי אנחות ובכי נורא ואיום. אחרי רגע נשמע צרור וכמה יריות בודדות. אחרי זה השתרר שקט. בשעה 9:30 יצא האוטובוס ללא הנשים, לכיוון וילנה. ב-11 באוגוסט הגיעו במכונית פרטית שתי 'גבירות' ליטאיות משועשעות, בחברת אדון, לטיול. הן באו לראות את ההוצאות להורג וליהנות. אחרי היריות ראיתי אותם חוזרים. לא ראיתי עצב על פניהם
(עמ' 15).

סאקוביץ' כתב על דפים בודדים שונים וטמן אותם בבקבוקים בגינתו. לאחר המלחמה נמצא החומר והוא שמור היום בחלקו בארכיון המרכזי בליטא, ובחלקו במוזיאון היהודי הממשלתי שם. ד"ר רחל מרגוליס, שניהלה את המחלקה ההיסטורית במוזיאון היהודי, השיגה את כתב היד בקשיים מרובים - ברור שרשויות ליטאיות לא נלהבו לרעיון שחלקם של הליטאים ברצח יהודים ואחרים ייוודע בכל בהמיותו - ודב ברגמן, ניצול מווילנה, תירגם אותו מפולנית לעברית והוסיף הערות מעטות. הספר יצא לאור בהוצאה פרטית והוא רצוף שגיאות וזקוק מאוד להגהה קפדנית, להשוואה נוספת עם המקור, להערות ולהארות. ואולם - השגיאות מחווירות מול התוכן.

זוהי עדות מצמררת ומזעזעת דווקא משום שהיא כתובה ביובש, בידי משקיף מן הצד, אדם משכיל, דתי ככל הנראה. ביתו עמד ליד הכניסה לאתר הרצח שהוקף בגדרות תיל, והוא ראה את הקרונות והמשאיות הטעונים אדם, ולעתים את האנשים המתנהלים ברגל, חולפים ליד ביתו ואחר כך יכול היה לראות דרך הגדרות והעצים חלק מן המתרחש ולשמוע את היריות והזעקות, ולעתים אף להיתקל במנסים לברוח. הוא כתב בקיצור ובדקדקנות את מספרי הרישוי של המשאיות, תיאר את בגדי הרוצחים, את לבושם ואחר כך את עירומם של הנרצחים. הוא תיחקר שכנים, שוחח עם עובדי הרכבת, עם איכרים שקנו מן הרוצחים הליטאים את בגדי הנרצחים וחפציהם, ואף עם הרוצחים עצמם שחזרו, שיכורים לעתים קרובות, מן הבורות.

הארץ "שתראה מה עוללת לנו, תוציא מסקנות ותתבייש לך!" דינה פורת

מעיל לפי מידה

21 בנובמבר 1941
שוב הגיעו נשים עם ילדים ומעט גברים, כל הזמן נשמעו יריות. בסוף היום יצא מהאתר *שאוליס עם רובה, ובדרך התחיל למכור בגדי נשים, מעילים, שמלות ונעליים. אחרוני המעילים, כחול וחום נמכר ב-120 רובל, בתוספת זוג נעלי חורף. כאשר אחד האיכרים (ואצלב טאנקום מסטארי מינדיז'יץ) שאל האם יהיו עוד חפצים, ענה לו השאוליס, "חכה אני אבחר יהודיה לפי המידה שלך". האיכר ואשתו נבהלו, ולאחר שהשאוליס נסע משם, ברחו מהמקום. כשחזר השאוליס למקום, כעס שלא מצא את האיכרים אחרי שבחר יהודיה שתורה למות עוד לא הגיע, בדיוק במידה המתאימה לאיכרה, הרג אותה ולקח את המעיל שלה.
Ponary Diary

*שאוליס Shaulist הוא כינוי לליטאי מתנדב בשרות הנאצים ( צ.ש.)

דינה בייטלר, בת שבע, הובאה ליער פונאר, עם אלפי יהודים נוספים. מהבוקר עד הלילה רוכזו היהודים בשורות ונורו לתוך בורות שנחפרו ביער. למרות שנפצעה, הצליחה דינה להימלט בדרך נס. בעדותה כאן מתארת דינה את הזוועות שהתחוללו באותו יום בפונאר. לעדות הראייה שלה חשיבות רבה במאבק מול כל מכחישיו של רצח ההמונים וכל אלה המבקשים להשכיחו. (יד ושם)

להורדת העדות של דינה בייטלר בפורמט MP4

מצעד החיים בפונאר 21 באפריל 2009
קולו של הדובר מ צ מ ר ר