כמעט מיליון יהודים יוצאי ארצות ערב סבלו מרדיפות ומבזיזת רכושם לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות ¬ אבל מדינת ישראל מעולם לא נלחמה כדי שיקבלו פיצויים ¬ אפילו הקונגרס האמריקני קיבל כבר לפני שנים החלטה כי כל פיצוי לפלשתינים - יותנה בפיצוי ליהודים יוצאי ערב ¬ ובישראל, רק עכשיו עולה החוק לדיון ¬ סיפור על סבל ועוול שלכולם היה נוח להתעלם ממנו
נדב שרגאי לבנה וידאל-זמיר היתה בת עשר כשדלת בית הוריה ברחוב מנסור בחילוואן עיר גנים מקסימה כ25-ק"מ מקהיר נפרצה על ידי קציני משטרה מצרים במדים שחורים. גם ממרחק של 61 שנה היא זוכרת היטב את פניהם החיוורות של הוריה אסתר וויקטור מביטים חסרי אונים בלובשי המדים כשהם הופכים את הבית מרוקנים מגירות וארונות וקורעים מזרנים. לבנה זוכרת את מעצר דודה חביב את תקיפת אחיה דוד ואת החרמת בית הדפוס המשפחתי Imprimeries Vidalשהיה אחד הגדולים והוותיקים במצרים. אחר כך עוקלו חשבונות הבנק וביתם נמכר במכירה פומבית.
בתוך ימים ספורים מיד לאחר הכרזת המדינה איבדה משפחת וידאל את כל רכושה. גורל דומה פקד עוד אלפי משפחות יהודיות במצרים. בחודשים הבאים עצרו השלטונות שם כ1 300-יהודים רק בשל היותם יהודים והשליכו אותם לבתי הסוהר. הם מעולם לא הובאו בפני בית משפט ולאחר כשנה וחצי בכלא רובם גורשו מאדמת מצרים היישר לאונייה.
חוקים רבים נחקקו נגד יהודים באותה עת במצרים. עקב כך עשרות אלפי יהודים פוטרו ממשרותיהם ורכושם של כל מי שנחשדו כציונים - עוקל. ביוני ובספטמבר 1948 נערכו פוגרומים בשכונות היהודים בקהיר ורבים נרצחו או נפצעו.
גם מרי חג'ג-'לילוף כיום בת 85 ילידת טריפולי שבלוב זוכרת את הימים שליוו את המאבק היהודי להקמת המדינה. בנובמבר 1945 פרעו הערבים ביהודי טריפולי. אביה משה פלח-קיש שהיה מנכבדי הקהילה נרצח במכות גרזן על ידי עובדיו באחד מהמחסנים שהיו בבעלותו. גופתו נרמסה ורכושו נבזז. בעלה רחמים גויס לעבודות כפייה במחנה "סידי עזאז."
שלוש שנים מאוחר יותר עם הקמת המדינה שוב פרעו תושבי טריפולי ביהודים. חוקי גזע שונים נח קקו ורבים מהיהודים גורשו או נמלטו. בנה של מרי יעקב חג'ג-'לילוף כיום תושב באר שבע היה אז רק ילד בן שש וחצי ולמרות זאת הוא מתאר את יום הפרעות בחג השבועות ב'48-כאילו התרחש אתמול: "מאות צרו על הבית שלנו ומהקומה השנייה צפינו אני ואחי הקטן בהמון שקורא 'אטבח אל יהוד.'ניצלנו רק בזכות קצין משטרה יהודי שעבר במקרה במקום." התנאי של הקונגרס
סיפוריהם האישיים של משפחות וידאל וחג'ג-'לילוף לא היו יוצאי דופן באותה התקופה. עם תום מלחמת העולם השנייה איימו נציגי מדינות ערב שקבלת תוכנית החלוקה תביא לסופה של יהדות ערב. רחל מכטיגר חוקרת בכירה במכון למדיניות ואסטרטגיה של המרכז הבינתחומי בהרצליה חקרה את סוגיית "הפליטים היהודים מארצות ערב" וחשפה לאחרונה "טיוטת חוק" שהכינה כבר ב1948-הוועדה הפוליטית של הליגה הערבית. בטיוטה שחוברה על ידי מצרים ירדן עיראק לבנון ערב הסעודית סוריה ותימן משורטטת תוכנית הרדיפה אחר יהודים במדינות ערב והכוונה להופכם לבני ערובה.
סעיפי ההצעה תואמים את הצעדים שמדינות ערב נקטו בפועל - רדיפות שיטתיות נגד יהודים. חלק מהמשטרים יזמו חקיקה ששללה מהיהודים זכויות אזרח רכושם הוחרם ורבים הפכו קורבנות למעשי רצח מעצרים שרירותיים עינויים וגירוש. בתוך שנים אחדות גורשו ברחו נעקרו או עלו ביוזמתם לארץ כמעט כל 860 אלף היהודים שחיו במדינות ערב ב.1948-רק 7 000עדיין חיים שם כיום.
הקונגרס של ארה"ב הכיר כבר באפריל 2008 בזכויותיהם של הפליטים היהודים יוצאי מדינות ערב. בהחלטה 185 של הקונגרס הותנה כל סיוע או פיצוי לפליטים הפלשתינים בסיוע או פיצוי דומה ליהודים יוצאי מדינות ערב כתנאי להסכם שלום כולל במזרח התיכון.
בתקופת ממשל קלינטון הציע הנשיא להקים קרן בינלאומית של 180 מיליארד דולר שתפקידה לפצות בבוא היום את הפליטים וקורבנות הסכסוך הן היהודים והן הפלשתינים. אפילו האו"ם שגילה חד-צדדיות מובהקת פסק ב1957-וב1967-כי יהודים שברחו ממדינות ערב הם פליטים הנכנסים למנדט של הנציב העליון של האו"ם לפליטים. רק במדינת ישראל נזכרו בנושא הזה מאוחר.
למי יינתן הפיצוי?
אחרי החלטות ממשלה רובן הצהרתיות שעסקו בנושא לאורך השנים עברה בכנסת רק לפני שבועות אחדים בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ ניסים זאב מש"ס המבקשת להבטיח שהממשלה לא תחתום על הסדר מדיני במזרח התיכון מבלי להבטיח את זכויותיהם של היהודים יוצאי מדינות ערב שעלו ארצה והשאירו את נכסיהם מאחור.
הצעת החוק גם קובעת שבכל דיון בנושא הפליטים הפלשתינים הממשלה תדרוש להשוות את מעמד הפליטים היהודים לשל הערבים שעזבו את רכושם מיום הקמת המדינה ותעניק פיצוי על אובדן רכוש. הממשלה תומכת בהצעת החוק אלא שבינתיים היא התרחבה מאוד. ארגוני היהודים יוצאי מדינות ערב וגורמים נוספים מבקשים ליצור סימטריה בין הדרישה הפלשתינית - שאינה מסתפקת בפיצוי ל726-אלף הפלשתינים שנעקרו מישראל המנדטורית ב'48-ותובעת פיצויים לכארבעה מיליון פלשתינים וצאצאיהם בעולם כולו - לבין הדרישה הישראלית.
הארגונים שהתכנסו ביום שני במוזיאון יהדות לוב באור יהודה דורשים התחשבנות רחבה בהרבה. הם תובעים שהחוק החדש שוועדת השרים לענייני חקיקה תדון בו מחרתיים יחול גם על יהודים שגורשו או נאלצו לעזוב את מדינות ערב ולא עלו ארצה וכן על צאצאיהם שחיים בארץ או בחו"ל. במשרד המשפטים מתנגדים לכך.
מאיר כחלון יו"ר הארגון העולמי של יוצאי לוב מבהיר שהוא וחבריו אינם תובעים מן האוצר כסף: "הכסף יבוא ממקורות חיצוניים כפי שקלינטון הציע. אני לא רוצה לחזור למצב שבו יגידו שדואגים רק לקבוצה מסוימת של העם היהודי. אחי נפגע בכתף מערבים שהיו השכנים שלנו. את הקברים של אמי סבי ובני משפחתי גרפו לים. הדרישה שלנו כפולה: הכרה בידע הזה במערכת החינוך ובבוא היום פיצוי מקביל לכל פיצוי שהצד השני יקבל על סבלו." הסבל שנשכח
רחל מכטיגר מציינת כי מאז 1947 עסקו כ130-החלטות של האו"ם ב"סבל" הפליטים הפלשתינים אך באף אחת ממאות ההחלטות העוסקות במזרח התיכון אין התייחסות או ביטוי של דאגה ל860-אלף היהודים שחיו ונעקרו ממדינות ערב במאה ה.20-
גם בהסכמים הדו-צדדיים בין ישראל למדינות ערב ולפלשתינים אמנם מדובר ב"פליטים" ולא רק ב"פליטים פלשתינים" אבל לדברי מכטיגר "עד תקופת הממשלה הקודמת מדינת ישראל לא פעלה די ברמה הממלכתית כדי לקדם את ההכרה בפליטים היהודים. הנרטיב של הפליטות היהודית הגירוש והפרעות ביהודי ערב אינו מוכר לא בעולם ולא בארץ גם כיוון שרבים מהיהודים שעזבו את מדינות ערב לא רצו להחשיב את עצמם כפליטים בעוד בעולם הערבי עשו הכל כדי לשמר את בעיית הפליטים ולהשתמש בה במסגרת המאבק בישראל."
שר החינוך לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין מזכיר שאפילו את תוניס "המתונה" תקף גל של הסתה גזענית ושלילת זכויות מיהודים ושבמצרים של גמאל עבד אל-נאצר איימו נציגי השלטון בגלוי ב"טבח יהודים רבים" אם תאושר תוכנית החלוקה. רובינשטיין סבור כי אף שכיום יהודים יוצאי ערב אינם פליטים עוד יש לפצותם על הפקעת רכושם ועל אובדן זכויותיהם האזרחיות בחוקי גזע.
לדברי ד"ר אבי בקר שהיה מזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי "הרדיפה והאפליה השיטתית נגד יהודי ערב בשנות המדינה הראשונות מזכירה את גרמניה של שנות ה."30-בקר ליווה משפחות יהודיות של יוצאי עיראק לוב סוריה ומצרים שהעידו בפני בית הנבחרים האמריקני. "אלה היו עדויות קורעות לב. עד היום קשה לי להבין את שתיקת הממשלה והחברה הישראלית בנושא שנוגע בלב הסכסוך הישראליערבי ומדגים שבעצם היה במזרח התיכון תהליך של חילופי אוכלוסיות. מספר היהודים שעזבו עולה בהרבה על זה של הפלשתינים שרובם אגב עזבו מתוך היענות לקריאות ולהסתה של מנהיגים ערבים." "לשנות את הנרטיב"
גם ד"ר צבי צמרת מנכ"ל יד יצחק בן צבי שבמסגרתו פורסמה סדרת ספרים על קהילות ישראל בארצות המזרח סבור כי "יש לשנות את הנרטיב" וכי "שתי קבוצות הפליטים זכאיות ליחס מקביל. הגיע הזמן שנשריש זאת במדינת ישראל במרחב האקדמי הפוליטי החינוכי והתקשורתי."
צמרת מציין עוד כי "התיאור האידילי הרווח בציבוריות הישראלית שלפיו היהודים חיו במשך דורות בארצות האיסלאם כשהם נהנים מיחסים הוגנים ומרווחה כלכלית וחברתית הוא חלקי ומעוות. חוקי גזע שונים כולל החובה לענוד טלאי צהוב היו נהוגים בארצות ערב הרבה לפני חוקי הגזע הנאציים."פרופ' ארווין קוטלר לשעבר שר המשפטים של קנדה שפעל רבות למען החלטת הקונגרס האמריקני בסוגיה ונרתם עתה לעזרת ראשי הארגונים בארץ אומר שלערבים היתה זכות להצביע נגד החלטת החלוקה של האו"ם אך לא היתה להם זכות לפתוח במלחמה נגד המדינה היהודית שבדרך וודאי שלא להתנכל ליהודים בארצותיהם. "התוצאה של שתי היוזמות האגרסיביות האלה - המלחמה נגד המדינה היהודית וההתנכלות ליהודים - היתה שתי קבוצות של פליטים: ערבים ויהודים. כשבעולם מדברים על טיהור אתני שישראל עשתה ב '48-לפלשתינים ואני מספר להם על טיהור אתני שמדינות ערב עשו ליהודים הם נדהמים. יש בורות עצומה אפילו בארץ." "בחו"ל ערים לכך יותר"
צבי גבאי ממרכז מורשת בבל (עיראק) לשעבר סמנכ"ל משרד החוץ מכיר את הסוגיה משני צידיה ומאשים את ממשלות ישראל שהזניחו מאז קום המדינה את עניין הפליטות היהודית והפיצוי על כך. "זה נושא הסברתי ולאומי מדרגה ראשונה וכפי שפרופ' קוטלר מציין בחו"ל ערים לכך יותר מבארץ."
מדינת ישראל עשתה עד היום מעט מאוד מול מדינות ערב בעניין. במשרד המשפטים אמנם הוקם (על ידי ד"ר יעקב מירון) אגף שעסק באיסוף מידע טענות ומסמכים על רכוש פרטי וציבורי אך עד כה נרשמו במאגר הזה רק כ20-אלף משפחות. בקדנציה הקודמת הועבר "התיק" לידיו של השר לענייני גמלאים רפי איתן שרק לאחרונה מונה על ידי הממשלה הנוכחית לתפקיד יו"ר המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי. כיום נמסר הטיפול ברישום הרכוש היהודי שנותר במדינות ערב לאהרון מור מנהל אגף במשרד לענייני גמלאים.
מור דיווח לפני שבועות אחדים לוועדת העלייה והקליטה של הכנסת כי בקרוב ייצא "קול קורא לציבור בישראל לרשום את הרכוש באמצעות מסד נתונים אינטרנטי" אלא שבארגון גגא"ק (צדק ליהודים יוצאי מדינות ערב המאגד קואליציה של ארגונים יהודיים מכל העולם) אומרים שהמדינה צריכה לאמוד בעצמה את הרכוש ששוויו מיליארדים רבים ולא לסמוך על זיכרונם של אנשים מבוגרים או צאצאיהם שנולדו בארץ.
מנקודת מבטם של הארגונים מדינת ישראל כשלה במבחן הממשי הראשון שבו עמדה במו"מ לשלום עם מצרים. בג"ץ דחה בשעתו לבקשת המדינה עתירה שביקשה למנוע את מסירת שדות הנפט באבו רודיס למצרים קודם שיושג הסדר פיצוי ליהודים שגורשו או שנאלצו לעזוב את מצרים.
בהסכם השלום הישראלי-מצרי נקבעה ועדה לבחינת תביעות כספיות הדדיות אך היא לא התכנסה מעולם. היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ ד"ר מאיר רוזן מכחיש טענות על הבנה שבשתיקה: ויתור מצרי על פיצוי ישראלי למצרים בתמורה לניצול הנפט בסיני מול ויתור ישראלי על פיצוי מצרי על הרכוש היהודי שנותר שם - אבל מודה ש"לרוב הפוליטיקאים הישראלים נזכרו ברכוש היהודי שנותר במדינות ערב רק ערב בחירות."
דבריו של רוזן מקבלים חיזוק ממסמך שכתבו לראש הממשלה ולשרים הבכירים ראשי התנועה לאיכות השלטון. הללו מונים "רצף של החלטות ממשלה שתכליתן למצות את זכויות היהודים שהותירו במדינות ערב רכוש פרטי וציבורי החלטות שלא יושמו או יושמו באופן בלתי מספק."בגגא"ק מבקשים להדגיש שהצעת החוק שהשרים ידונו בה ביום ראשון הקרוב לא נועדה לפגוע בתהליך השלום וכי הישענות התביעה ההדדית לפיצויים על הון בינלאומי רק תחזק את התמיכה העממית משני הצדדים בשלום ולא תחליש אותו.
נדב שרגאי לבנה וידאל-זמיר היתה בת עשר כשדלת בית הוריה ברחוב מנסור בחילוואן עיר גנים מקסימה כ25-ק"מ מקהיר נפרצה על ידי קציני משטרה מצרים במדים שחורים. גם ממרחק של 61 שנה היא זוכרת היטב את פניהם החיוורות של הוריה אסתר וויקטור מביטים חסרי אונים בלובשי המדים כשהם הופכים את הבית מרוקנים מגירות וארונות וקורעים מזרנים. לבנה זוכרת את מעצר דודה חביב את תקיפת אחיה דוד ואת החרמת בית הדפוס המשפחתי Imprimeries Vidalשהיה אחד הגדולים והוותיקים במצרים. אחר כך עוקלו חשבונות הבנק וביתם נמכר במכירה פומבית.
בתוך ימים ספורים מיד לאחר הכרזת המדינה איבדה משפחת וידאל את כל רכושה. גורל דומה פקד עוד אלפי משפחות יהודיות במצרים. בחודשים הבאים עצרו השלטונות שם כ1 300-יהודים רק בשל היותם יהודים והשליכו אותם לבתי הסוהר. הם מעולם לא הובאו בפני בית משפט ולאחר כשנה וחצי בכלא רובם גורשו מאדמת מצרים היישר לאונייה.
חוקים רבים נחקקו נגד יהודים באותה עת במצרים. עקב כך עשרות אלפי יהודים פוטרו ממשרותיהם ורכושם של כל מי שנחשדו כציונים - עוקל. ביוני ובספטמבר 1948 נערכו פוגרומים בשכונות היהודים בקהיר ורבים נרצחו או נפצעו.
גם מרי חג'ג-'לילוף כיום בת 85 ילידת טריפולי שבלוב זוכרת את הימים שליוו את המאבק היהודי להקמת המדינה. בנובמבר 1945 פרעו הערבים ביהודי טריפולי. אביה משה פלח-קיש שהיה מנכבדי הקהילה נרצח במכות גרזן על ידי עובדיו באחד מהמחסנים שהיו בבעלותו. גופתו נרמסה ורכושו נבזז. בעלה רחמים גויס לעבודות כפייה במחנה "סידי עזאז."
שלוש שנים מאוחר יותר עם הקמת המדינה שוב פרעו תושבי טריפולי ביהודים. חוקי גזע שונים נח קקו ורבים מהיהודים גורשו או נמלטו. בנה של מרי יעקב חג'ג-'לילוף כיום תושב באר שבע היה אז רק ילד בן שש וחצי ולמרות זאת הוא מתאר את יום הפרעות בחג השבועות ב'48-כאילו התרחש אתמול: "מאות צרו על הבית שלנו ומהקומה השנייה צפינו אני ואחי הקטן בהמון שקורא 'אטבח אל יהוד.'ניצלנו רק בזכות קצין משטרה יהודי שעבר במקרה במקום." התנאי של הקונגרס
סיפוריהם האישיים של משפחות וידאל וחג'ג-'לילוף לא היו יוצאי דופן באותה התקופה. עם תום מלחמת העולם השנייה איימו נציגי מדינות ערב שקבלת תוכנית החלוקה תביא לסופה של יהדות ערב. רחל מכטיגר חוקרת בכירה במכון למדיניות ואסטרטגיה של המרכז הבינתחומי בהרצליה חקרה את סוגיית "הפליטים היהודים מארצות ערב" וחשפה לאחרונה "טיוטת חוק" שהכינה כבר ב1948-הוועדה הפוליטית של הליגה הערבית. בטיוטה שחוברה על ידי מצרים ירדן עיראק לבנון ערב הסעודית סוריה ותימן משורטטת תוכנית הרדיפה אחר יהודים במדינות ערב והכוונה להופכם לבני ערובה.
סעיפי ההצעה תואמים את הצעדים שמדינות ערב נקטו בפועל - רדיפות שיטתיות נגד יהודים. חלק מהמשטרים יזמו חקיקה ששללה מהיהודים זכויות אזרח רכושם הוחרם ורבים הפכו קורבנות למעשי רצח מעצרים שרירותיים עינויים וגירוש. בתוך שנים אחדות גורשו ברחו נעקרו או עלו ביוזמתם לארץ כמעט כל 860 אלף היהודים שחיו במדינות ערב ב.1948-רק 7 000עדיין חיים שם כיום.
הקונגרס של ארה"ב הכיר כבר באפריל 2008 בזכויותיהם של הפליטים היהודים יוצאי מדינות ערב. בהחלטה 185 של הקונגרס הותנה כל סיוע או פיצוי לפליטים הפלשתינים בסיוע או פיצוי דומה ליהודים יוצאי מדינות ערב כתנאי להסכם שלום כולל במזרח התיכון.
בתקופת ממשל קלינטון הציע הנשיא להקים קרן בינלאומית של 180 מיליארד דולר שתפקידה לפצות בבוא היום את הפליטים וקורבנות הסכסוך הן היהודים והן הפלשתינים. אפילו האו"ם שגילה חד-צדדיות מובהקת פסק ב1957-וב1967-כי יהודים שברחו ממדינות ערב הם פליטים הנכנסים למנדט של הנציב העליון של האו"ם לפליטים. רק במדינת ישראל נזכרו בנושא הזה מאוחר.
למי יינתן הפיצוי?
אחרי החלטות ממשלה רובן הצהרתיות שעסקו בנושא לאורך השנים עברה בכנסת רק לפני שבועות אחדים בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ ניסים זאב מש"ס המבקשת להבטיח שהממשלה לא תחתום על הסדר מדיני במזרח התיכון מבלי להבטיח את זכויותיהם של היהודים יוצאי מדינות ערב שעלו ארצה והשאירו את נכסיהם מאחור.
הצעת החוק גם קובעת שבכל דיון בנושא הפליטים הפלשתינים הממשלה תדרוש להשוות את מעמד הפליטים היהודים לשל הערבים שעזבו את רכושם מיום הקמת המדינה ותעניק פיצוי על אובדן רכוש. הממשלה תומכת בהצעת החוק אלא שבינתיים היא התרחבה מאוד. ארגוני היהודים יוצאי מדינות ערב וגורמים נוספים מבקשים ליצור סימטריה בין הדרישה הפלשתינית - שאינה מסתפקת בפיצוי ל726-אלף הפלשתינים שנעקרו מישראל המנדטורית ב'48-ותובעת פיצויים לכארבעה מיליון פלשתינים וצאצאיהם בעולם כולו - לבין הדרישה הישראלית.
הארגונים שהתכנסו ביום שני במוזיאון יהדות לוב באור יהודה דורשים התחשבנות רחבה בהרבה. הם תובעים שהחוק החדש שוועדת השרים לענייני חקיקה תדון בו מחרתיים יחול גם על יהודים שגורשו או נאלצו לעזוב את מדינות ערב ולא עלו ארצה וכן על צאצאיהם שחיים בארץ או בחו"ל. במשרד המשפטים מתנגדים לכך.
מאיר כחלון יו"ר הארגון העולמי של יוצאי לוב מבהיר שהוא וחבריו אינם תובעים מן האוצר כסף: "הכסף יבוא ממקורות חיצוניים כפי שקלינטון הציע. אני לא רוצה לחזור למצב שבו יגידו שדואגים רק לקבוצה מסוימת של העם היהודי. אחי נפגע בכתף מערבים שהיו השכנים שלנו. את הקברים של אמי סבי ובני משפחתי גרפו לים. הדרישה שלנו כפולה: הכרה בידע הזה במערכת החינוך ובבוא היום פיצוי מקביל לכל פיצוי שהצד השני יקבל על סבלו." הסבל שנשכח
רחל מכטיגר מציינת כי מאז 1947 עסקו כ130-החלטות של האו"ם ב"סבל" הפליטים הפלשתינים אך באף אחת ממאות ההחלטות העוסקות במזרח התיכון אין התייחסות או ביטוי של דאגה ל860-אלף היהודים שחיו ונעקרו ממדינות ערב במאה ה.20-
גם בהסכמים הדו-צדדיים בין ישראל למדינות ערב ולפלשתינים אמנם מדובר ב"פליטים" ולא רק ב"פליטים פלשתינים" אבל לדברי מכטיגר "עד תקופת הממשלה הקודמת מדינת ישראל לא פעלה די ברמה הממלכתית כדי לקדם את ההכרה בפליטים היהודים. הנרטיב של הפליטות היהודית הגירוש והפרעות ביהודי ערב אינו מוכר לא בעולם ולא בארץ גם כיוון שרבים מהיהודים שעזבו את מדינות ערב לא רצו להחשיב את עצמם כפליטים בעוד בעולם הערבי עשו הכל כדי לשמר את בעיית הפליטים ולהשתמש בה במסגרת המאבק בישראל."
שר החינוך לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין מזכיר שאפילו את תוניס "המתונה" תקף גל של הסתה גזענית ושלילת זכויות מיהודים ושבמצרים של גמאל עבד אל-נאצר איימו נציגי השלטון בגלוי ב"טבח יהודים רבים" אם תאושר תוכנית החלוקה. רובינשטיין סבור כי אף שכיום יהודים יוצאי ערב אינם פליטים עוד יש לפצותם על הפקעת רכושם ועל אובדן זכויותיהם האזרחיות בחוקי גזע.
לדברי ד"ר אבי בקר שהיה מזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי "הרדיפה והאפליה השיטתית נגד יהודי ערב בשנות המדינה הראשונות מזכירה את גרמניה של שנות ה."30-בקר ליווה משפחות יהודיות של יוצאי עיראק לוב סוריה ומצרים שהעידו בפני בית הנבחרים האמריקני. "אלה היו עדויות קורעות לב. עד היום קשה לי להבין את שתיקת הממשלה והחברה הישראלית בנושא שנוגע בלב הסכסוך הישראליערבי ומדגים שבעצם היה במזרח התיכון תהליך של חילופי אוכלוסיות. מספר היהודים שעזבו עולה בהרבה על זה של הפלשתינים שרובם אגב עזבו מתוך היענות לקריאות ולהסתה של מנהיגים ערבים." "לשנות את הנרטיב"
גם ד"ר צבי צמרת מנכ"ל יד יצחק בן צבי שבמסגרתו פורסמה סדרת ספרים על קהילות ישראל בארצות המזרח סבור כי "יש לשנות את הנרטיב" וכי "שתי קבוצות הפליטים זכאיות ליחס מקביל. הגיע הזמן שנשריש זאת במדינת ישראל במרחב האקדמי הפוליטי החינוכי והתקשורתי."
צמרת מציין עוד כי "התיאור האידילי הרווח בציבוריות הישראלית שלפיו היהודים חיו במשך דורות בארצות האיסלאם כשהם נהנים מיחסים הוגנים ומרווחה כלכלית וחברתית הוא חלקי ומעוות. חוקי גזע שונים כולל החובה לענוד טלאי צהוב היו נהוגים בארצות ערב הרבה לפני חוקי הגזע הנאציים."פרופ' ארווין קוטלר לשעבר שר המשפטים של קנדה שפעל רבות למען החלטת הקונגרס האמריקני בסוגיה ונרתם עתה לעזרת ראשי הארגונים בארץ אומר שלערבים היתה זכות להצביע נגד החלטת החלוקה של האו"ם אך לא היתה להם זכות לפתוח במלחמה נגד המדינה היהודית שבדרך וודאי שלא להתנכל ליהודים בארצותיהם. "התוצאה של שתי היוזמות האגרסיביות האלה - המלחמה נגד המדינה היהודית וההתנכלות ליהודים - היתה שתי קבוצות של פליטים: ערבים ויהודים. כשבעולם מדברים על טיהור אתני שישראל עשתה ב '48-לפלשתינים ואני מספר להם על טיהור אתני שמדינות ערב עשו ליהודים הם נדהמים. יש בורות עצומה אפילו בארץ." "בחו"ל ערים לכך יותר"
צבי גבאי ממרכז מורשת בבל (עיראק) לשעבר סמנכ"ל משרד החוץ מכיר את הסוגיה משני צידיה ומאשים את ממשלות ישראל שהזניחו מאז קום המדינה את עניין הפליטות היהודית והפיצוי על כך. "זה נושא הסברתי ולאומי מדרגה ראשונה וכפי שפרופ' קוטלר מציין בחו"ל ערים לכך יותר מבארץ."
מדינת ישראל עשתה עד היום מעט מאוד מול מדינות ערב בעניין. במשרד המשפטים אמנם הוקם (על ידי ד"ר יעקב מירון) אגף שעסק באיסוף מידע טענות ומסמכים על רכוש פרטי וציבורי אך עד כה נרשמו במאגר הזה רק כ20-אלף משפחות. בקדנציה הקודמת הועבר "התיק" לידיו של השר לענייני גמלאים רפי איתן שרק לאחרונה מונה על ידי הממשלה הנוכחית לתפקיד יו"ר המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי. כיום נמסר הטיפול ברישום הרכוש היהודי שנותר במדינות ערב לאהרון מור מנהל אגף במשרד לענייני גמלאים.
מור דיווח לפני שבועות אחדים לוועדת העלייה והקליטה של הכנסת כי בקרוב ייצא "קול קורא לציבור בישראל לרשום את הרכוש באמצעות מסד נתונים אינטרנטי" אלא שבארגון גגא"ק (צדק ליהודים יוצאי מדינות ערב המאגד קואליציה של ארגונים יהודיים מכל העולם) אומרים שהמדינה צריכה לאמוד בעצמה את הרכוש ששוויו מיליארדים רבים ולא לסמוך על זיכרונם של אנשים מבוגרים או צאצאיהם שנולדו בארץ.
מנקודת מבטם של הארגונים מדינת ישראל כשלה במבחן הממשי הראשון שבו עמדה במו"מ לשלום עם מצרים. בג"ץ דחה בשעתו לבקשת המדינה עתירה שביקשה למנוע את מסירת שדות הנפט באבו רודיס למצרים קודם שיושג הסדר פיצוי ליהודים שגורשו או שנאלצו לעזוב את מצרים.
בהסכם השלום הישראלי-מצרי נקבעה ועדה לבחינת תביעות כספיות הדדיות אך היא לא התכנסה מעולם. היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ ד"ר מאיר רוזן מכחיש טענות על הבנה שבשתיקה: ויתור מצרי על פיצוי ישראלי למצרים בתמורה לניצול הנפט בסיני מול ויתור ישראלי על פיצוי מצרי על הרכוש היהודי שנותר שם - אבל מודה ש"לרוב הפוליטיקאים הישראלים נזכרו ברכוש היהודי שנותר במדינות ערב רק ערב בחירות."
דבריו של רוזן מקבלים חיזוק ממסמך שכתבו לראש הממשלה ולשרים הבכירים ראשי התנועה לאיכות השלטון. הללו מונים "רצף של החלטות ממשלה שתכליתן למצות את זכויות היהודים שהותירו במדינות ערב רכוש פרטי וציבורי החלטות שלא יושמו או יושמו באופן בלתי מספק."בגגא"ק מבקשים להדגיש שהצעת החוק שהשרים ידונו בה ביום ראשון הקרוב לא נועדה לפגוע בתהליך השלום וכי הישענות התביעה ההדדית לפיצויים על הון בינלאומי רק תחזק את התמיכה העממית משני הצדדים בשלום ולא תחליש אותו.
משפחת חג'ג-'לילוף בטריפולי, לוב
לבנה וידאל-זמיר ואמה על המרפסת בבית בקהיר;
מקור: ישראל היום 06/01/10
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה