.

View Segula סגולה in a larger map

יום שבת, 30 באוקטובר 2010

התנגדות יהודית בשואה

התנגדות יהודית בשואה, מיזם חינוכי לתלמידי חט"ב
מהי התנגדות ?
כדברי המשורר איש הפלמ"ח חיים גורי:
התנגד מי שהבריח כיכר לחם
התנגד מי שלימד בחשאי
התנגד מי שכתב והפיץ עלון מחתרתי, שהזהיר וקרע אשליות
התנגד מי שהגניב ספר תורה
התנגד מי שזייף תעודות "אריות", שהעניקו חיים
התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ
התנגד מי שכתב את הקורות וטמן בחול
התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו
התנגד מי שאמר מילים שקרבו את קצו
התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו
התנגד מי שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק
התנגד מי ששרד התנגד מי שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער
התנגד מי שהתקומם במחנות המוות
התנגד מי שמרד בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר, שידע עם המורד מעודו.

המשימה:
קרא סיפור, סרט, מאמר המתאר סיפור התנגדות בשואה.
בדוק האם הסיפור טרם פורסם באתר ההתנגדות היהדית.
הגש כמסמך טקסט, שיר, מנגינה, ציור, פיסול, קליפ פוטוסטורי 3, שילוב: צילום/ציור, שיר/ראיון,מנגינה (עבודה יחידנית או קבוצתית).
עבודות התנגדות נבחרות יפורסמו באתר ההתנגדות היהודית בשואה.
עבודות נבחרות המכילות מוטיב של רוע מצד השכנים (לא נאצים) או סיפורי הסתכנות והצלה יפורסמו גם באתר סגלה.
תלמידים מצטיינים יצטרפו למסע לאתרי זיכרון יום סיור בין אנדרטאות התנגדות

יום שישי, 1 באוקטובר 2010

כך הקריבה בלגיה את יהודיה


השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא למה זה לקח כל כך הרבה זמן. לפני כשלושה שבועות, 62 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, פירסמה ועדת היסטוריונים שמונתה על ידי ממשלת בלגיה, דו”ח מקיף על חלקן של הרשויות ברדיפת היהודים ובגירושם בזמן המלחמה. במלים אחרות, הוועדה מונתה כדי לחקור את היקף שיתוף הפעולה של המדינה הבלגית עם גרמניה הנאצית.

“מרבית הבלגים אינם מודעים לחומרת הרדיפות שעברו יהודי המדינה”, נכתב בהחלטת הסנאט הבלגי מאוקטובר 2002 בדבר הקמת הוועדה. “מדוע היתה צריכה לחלוף חצי מאה כדי לדון בחלק הזה של עברנו? זהו תפקידו של הסנאט לשמר את זיכרון רצח העם, בהסתמך על עובדות שאינן ניתנות לערעור. זוהי חובתנו כלפי הדורות הבאים”.


Teachers escort children from the Nos Petits Jewish kindergarten on an excursion

Date: 1942 - 1945
Locale: Brussels, [Brabant] Belgium; Bruxelles
Credit: United States Holocaust Memorial Museum, courtesy of Olivia Mattis
Copyright: United States Holocaust Memorial Museum

השכן ההולנדי הסגיר את אנה פרנק

ב-4 באוגוסט 1944, כתוצאה מהלשנה של אחד משכניה ההולנדים, נודע לגרמנים על הסתתרותה של המשפחה. המשטרה הגרמנית, מלווה במשתפי פעולה הולנדים, פרצה לדירה ולמקום המחבוא. השוטרים בזזו את דברי הערך, ניערו תיקים ואז נפלו כתבי אנה על הרצפה. כך נשארו רשימותיה של אנה בבית האחורי. המסתתרים נשלחו תחילה למחנה וסטרבורק ומשם במשלוח האחרון לאושוויץ.

אדית פרנק, אמה של אנה, נפטרה באושוויץ מתשישות ורעב.
מר ואן דאן מצא את סופו בתאי הגז.
כאשר הכוחות הסובייטיים התקרבו אל אושוויץ, היה פטר ואן דאן בין אלו שנלקחו מאושוויץ למאוטהאוזן שבאוסטריה. הוא נפטר ב-5 במאי 1945 (שלושה ימים בלבד לפני השחרור).
מר דוסל נפטר בנוינגמה.
בסוף אוקטובר נשלחו אנה ומרגוט למחנה ברגן-בלזן, מחנה שנתמלא עד אפס מקום בעצורים שפונו ממחנות אחרים. אנה ומרגוט חלו בטיפוס ומתו זו אחר זו במרץ 1945.
גברת ואן דאן נפטרה בברגן-בלזן.
אוטו פרנק אביה של אנה, שוחרר מאושוויץ בידי הכוחות הרוסיים ביוני 1945. הוא שב להולנד וחי שם עד שנת 1953. לאחר מכן השתקע בבזל ונישא בשנית לניצולת שואה. הוא נפטר ב-19 באוגוסט 1980.
כך התברר לאוטו פרנק שהוא נשאר השריד האחרון. מיפ, עוזרת הבית בעת התחבאותם, מסרה לו את היומן, שאותו מצאה אחרי שאנה נלקחה בידי הגרמנים. לאחר שנועץ בידידים החליט אוטו פרנק להוציא לאור את יומנה של בתו. הוא פורסם בשנת 1947 בשם "הבית האחורי", שם שבחרה לו אנה פרנק עצמה. הספר תורגם ליותר מחמישים שפות, הומחז, הוסרט לקולנוע ולטלוויזיה, והועלה בתיאטראות ברחבי העולם.





יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

פרוטוקול ישיבה בעניין גירוש היהודים (הונגריה)

במאי [לא ניתן לפענוח] התקיימה במטה המשטרה במונקאץ' ישיבה בראשותו של לויטננט-קולונל הז'נדרמריה לאסלו פרנצי, בהשתתפות קפטן הז'נדרמריה ד"ר לאסלו וקפטן הגסטאפו ד"ר מרטון זולדי מצד הגרמנים.

הישיבה דנה בגירוש היהודים, שיתחיל ב- 14 במאי.
פטורים מכלל זה יהודים שהם נתינים זרים - כלומר, אזרחי בריטניה, ארצות הברית, פולין, רוסיה, רומניה, בולגריה, סלובקיה, פינלנד, שוויץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל ותורכיה - שאותם יש לסלק מראש ולשים במעצר, כדי שלא יהיו עדים לסילוקם של האחרים. היהודים יוסעו ב- 110 רכבות לתחנת קאשה ושם יימסרו המשלוחים לידי המשטרה הגרמנית. הסימון [על הקרונות] יהיה 'D. A. - Umsiebler' [יישוב מחדש של עובדים גרמניים]. כל רכבת תסיע 3,000 בני אדם. היא תורכב מ- 45 קרונות, שלכל אחד מהם יוכנסו 70 בני אדם עם המטען, ושני קרונות בהתחלה ובסוף בשביל השומרים.

מפקד תחנת ההטענה יהיה קצין ז'נדרמריה הונגרי או גרמני; סידור זה יחייב את מנהל התחנה להעמיד לרשותנו קרונות ורציפי הטענה במקום מרוחק מן התחנה, חמש שעות מראש.
היהודים יוכלו ליטול עמם מטען מוגבל בלבד, אבל לא מיטות או מזרנים. יוכנו רשימות שמיות בשני העתקים. העתק האחד יישאר עם המשלוח, והשני יישלח למטה המשטרה במונקאץ' עבור מפקד רציף ההטענה.

אם תצא הרכבת בלילה, יש להעלות את היהודים ביום.
הז'נדרמריה תפקח על ההעברה מן המחנה לתחנה והמשטרה תפקח על צמתי הרחובות. האזור ייסגר מראש בידי הז'נדרמריה והרחובות ייחסמו בידי המשטרה; נוהל זה יישמר גם באתר ההטענה.

המחנה, הגטו והדרך יישמרו בקפדנות; הדרך תיסגר לתנועה בעת הובלת היהודים. הם יוצעדו בקבוצות של 500 איש, ארבעה בשורה. חולים קשים וקרוביהם יובאו לאתר כחלק מן הקבוצה האחרונה. תהיה רכבת בית חולים, ובה יהיו רופא ואחות וגם יוסעו בה חברי מועצת היהודים ואנשים שאזרחותם איננה ברורה.
עובדים [מוגנים] ואנשי שירות העבודה, רופאים ורוקחים ייכללו גם הם. לגבי אנשי שירות העבודה ינקוט משרד ההגנה פעולה נפרדת.

מספר הנוסעים בקרון מלא יסומן בגיר על הקיר החיצוני של הקרון.
בכל קרון ייבחר אדם אחד לחבר המועצה ויהיה אחראי להשגת מים וכו'.

אחריות ראשי הערים:
לאנשים שיישלחו יש לספק לחם ליומיים. המנה לנפש ליומיים היא 400 גרם. אסור לקחת מזון נוסף. ביום ההטענה יחולק במטבחי המחנה קפה לדרך; אם הדבר אינו אפשרי, יסופקו למשלוח מים. את הלחם יספק ויחלק ראש העיר. ראש העיר גם ידאג לכך, שבכל קרון יימצאו דלי מכוסה (למטרות שירותים) וקנקן למי שתייה.

ראש העיר אחראי לספק 90 מנעולים עם מפתחות לכל משלוח, אולי בעזרת המועצה.
יש לזכור, שהמשלוח [כלומר הרכבת] יכלול גם קרונות רכבת גרמניים שאי אפשר לנעול אותם, אלא אם כן משתמשים תחילה בשרשרת באורך 30 סנטימטר, אותה ניתן לנעול.

ראש העיר גם ידאג לספק גיר לסימון הקרונות.
באחריותו גם לספק שרשרות למפתחות ותוויות לרישום מספרי הקרונות לשם זיהוי מספר הקרון.

ההעברה וקבלת המשלוחים יתבצעו בקאשה; לא ייערך מפקד.
תפקיד ראש העיר: לאחר הוצאת העצירים יחטאו השלטונות המנהליים את אתרי המחנות (רופא צבאי).

בעת ההעברה יש להימנע מתוספות ומפעולות של יחידים.
קפטן ד"ר אוראי: אם יהיה צורך בכך ניתן להכניס לתוך קרון אחד אפילו 100 איש. אפשר לצופף אותם כמו סרדינים, מכיוון שלגרמנים דרושים אנשים חסונים. אלה שלא יעמדו בכך ימותו. לגרמניה אין צורך בגברות אלגנטיות.

לוח הזמנים בנאג'באניה: 30 במאי, 8 בערב עד 2 לפנות בוקר; 11 ביוני, 2 אחרי הצהריים עד 2 לפנות בוקר.

דיון: פאל סהור, ראש עיריית נירג'האזה: שלא יישאר אפילו יהודי אחד, שילכו כולם.
לויטננט קולונל פרנצי: רק רופאים שאי אפשר בלעדיהם ובני משפחותיהם יישארו במדינה. את אלה יזהו היועצים הגרמניים; הם מומחים לעשות זאת והאחריות למיון היא שלהם.
נוצרים שיחזירו תוך 48 שעות, לפי דרישה, כל מה שקיבלו מן היהודים, יהיו פטורים ממעצר וכו'.


מקור: דעת

וידקון קוויזלינג

וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק שבנורבגיה.

קוויזלינג הגיע לדרגת רב סרן בצבא הנורבגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם פריטיוף ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות העשרים ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1933-1931.

ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט הקימו את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. מפלגה זו הייתה אנטי דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורבגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק בעקבות תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ-1935, הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורבגיה.

לאחר פריצת מלחמת העולם השנייה, קוויזלינג ביקר בגרמניה ונפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורבגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורבגיה.

כאשר פלשו הגרמנים לנורבגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות. הוא ניצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה כדי להקים ממשלה אד הוק בתקווה שהגרמנים יכירו בה ובמנהיגותו. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה חמישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורבגיה וכפוף ישירות להיטלר.

היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורבגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורבגית הכבושה. לכן מינה את קוויזלינג לתפקיד ראש ממשלה (Ministerpraesident) ב-1942, תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל על עצמו ב-1 בפברואר 1942.

וידקון קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד למעצרו ב-9 במאי 1945. הוא נעצר במשכנו באוסלו, אותו כינה "גימלה" על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק.

קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנאשונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו לגזר דין מוות בידי כיתת יורים. בשלב מאוחר יותר הפכו משפטים אלו שנויים במחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורבגי על ידי הממשלה הגולה רק לקראת סוף המלחמה, לצורך ענישת פושעי המלחמה.

מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (ממוצא רוסי), חייתה באוסלו עד מותה ב-1980. לזוג לא היו ילדים.

המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).



האם אוניברסיטת הארווארד שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית?

אוניברסיטאות וקולג'ים מפורסמים ויוקרתיים בארה"ב טיפחו יחסי ידידות וקשרים הדוקים עם גרמניה הנאצית בשנות ה-30, כך נטען בספר "הרייך השלישי ומגדל השן" העומד לצאת לאור בארה"ב.

הספר כולל גילויים מביכים על התנהלותם של אוניברסיטאות ומוסדות חינוך יוקרתיים בארה"ב, ביניהם הארווארד, קולומביה, אוניברסיטאות במדינות וירג'יניה, וויסקונסין ומיניסוטה והקולג' המפורסם לנשים "שבע אחיות".

"הספר מתעד התנהגות אדישה, שותפות לעבירה ושיתוף פעולה שנמשכו במהלך מלחמת העולם השנייה", אמר מחבר הספר, סטפן נורווד, לניו יורק טיימס. "מקורה של התנהגות זו היה באנטישמיות ממוסדת", טוען נורווד, היסטוריון מאוניברסיטת אוקלהומה. נורווד הוסיף כי "הגילויים הללו מהווים רקורד מביש של התעלמות מרדיפות היהודים שהתחוללו אז בגרמניה הנאצית".

ביסטרא - האיכר שסיפק מזון בגד והסגיר

...כשלב ראשון לקראת הכנסתם לגיטו אויברווישווה, גויסו צעירי ביסטרא לעזור ליהודי ווישוי-ווילג' באריזת חפציהם. כאשר החל למחרת היום תהליך דומה בכפר ביסטרא עצמו, נמלטו חמישה מצעירי הכפר ליערות העד שבהרי הסביבה. אליהם הצטרפו לאחר מכן עוד שלוש משפחות: פערל, האז ושטויבר, יחד עם נשותיהם וילדיהם. היערן גילה את המחבואים, אך הנמלטים הצליחו להתחמק ועלתה בידם למצוא מסתור חדש. הם התפרנסו מן המזון שהשאירו המגורשים לגיטו בבתיהם שבכפר. שלמה יואל יונגר ושלמה פערל, הסתתרו ביער, אך האיכר שסיפק להם מזון בגד בהם והסגירם לז'אנדרמים, יונגר נהרג במקום בידי איכר מקומי במוט עץ (הרוצח אף לא נתבע לדין בתום המלחמה) ואילו פערל הצליח להמלט (חי היום בארץ).

הנמלטים היו כל הזמן תחת מעקב של האיכרים שהזעיקו את הז'אנדרמים. ואכן רובם נתפסו וגורשו לאושוויץ.



מקור: ספר מארמארוש עמ' 194


c
ביקור בעיירה ובבית הקברות ב-2003

את מסעם של יהודי קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם

...בין המגורשים היה גם רבה של קרעטשענוף ר' אברהם חיים ריינמאן וכל בני משפחתו. הרבנית והילדים נרצחו ליד קאמניץ-פודולסק. הרב עלה בידו להתחמק ואף להגיע לעיירה יאסין שמעבר לגבול ההונגרי. כאן הכירו אחד הז'אנדרמים ההונגרים שעסקו בגירוש יהודי הונגריה. הוא נלקח אל מעבר לגבול כשהוא כבול לעגלה, הוכנס ליער קרוב ונורה. לפני הרצחו התעללו בו הז'אנדרמים ההונגרים וניקרו את עיניו.

בסוף אפריל 1944 רוכזו יהודי שארית קרעטשנעוף בבית המדרש. משם הועברו לגטו סלאטפינא. את מסעם של יהודי קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם. ב-24 במאי 1944 גורשו יהודי קרעטשענוף לאושוויץ.

היום אין יהודים בקרעטשענוף.

מקור: ספר מארמארוש עמ' 55

יום שני, 5 ביולי 2010

מחנה ריכוז ליד ציריך

יוזף שמידט (4 במרץ 1904 - 16 בנובמבר 1942), טנור וחזן יהודי מפורסם, נודע גם בכינויים "הזמיר מצ'רנוביץ" ו"קרוזו היהודי".

יוזף שמידט היה הבכור מבין שלושת ילדיהם של שרה ו-וולף שמידט. נולד בעיירה דוידני (Davideni) שבבוקובינה, כיום רומניה. משפחת שמידט, שהייתה משפחה קשת יום, נדדה בין יישובים שונים במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה עברה לבירת בוקובינה, צ'רנוביץ. יוזף התחיל ללמוד בבית ספר למסחר ובו זמנית לקח שיעורים פרטיים במוזיקה. יוזף שר במקהלות בתי הכנסת של צ'רנוביץ ושל רדאוץ ובהמשך היה לחזן שלהם. הוא הופיע גם בברלין וב-1924 הופיע לראשונה בקונצרט פומבי עם אריות מתוך הטרובדור ומתוך אאידה של ג'וזפה ורדי, ליצנים של רוג'רו ליאונקוואלו, כרמן של ז'ורז' ביזה, הספר מסביליה של ג'ואקינו רוסיני וגם לידחם ובלדות רומנים. זמן מה היה מורה למוזיקה בבוקובינה ולאחר שירותו הצבאי, שעשה אותו ברדאוץ, מ-1926, קיבל יוזף משרת חזן בבית הכנסת בצ'רנוביץ.

בשנת 1929 הפך שמידט ל"כוכב בין לילה" לאחר מופע רדיופוני בברלין. כעבור שבועות מספר כבר חתם על חוזה הקלטות. קומתו הנמוכה (1.54 מטר) מנעה ממנו להופיע באופרה. הוא היה נמוך מדי להופעה על הבמה, לכן התמקד בהופעות ברדיו, בהקלטות ובהשתתפות בסרטים.


עם עליית הנאצים לשלטון עזב את גרמניה ועבר לווינה, שם המשיך להופיע בסרטים. ב-1934 הופיע שמידט בארץ ישראל ובשנת 1936 הופיע מול 100,000 איש בבירקהובן שבהולנד. בתחילת שנת 1939 התיישב שמידט בבריסל, מקום בו היה רצוי, לאחר שבגרמניה ובאוסטריה כבר לא יכול היה להופיע.


בשנת 1940 פלשו הנאצים לבלגיה, ושמידט נאלץ לעזוב. תוכניתו המקורית הייתה להפליג מבלגיה באונייה לארצות הברית, אך תוכנית זאת השתבשה לאחר שמישהו אחר השתמש בזהותו ועלה לאונייה במקומו. מאחר שכל נמלי הים היו סגורים מפאת המלחמה, שמידט עבר לדרומה של צרפת והתיישב בניצה. מנוסתו לא הסתיימה, ועם כניסת הנאצים לפריז, הוא נאלץ להיכנס לשווייץ; מאחר שלא ניתנה לו אשרה חוקית, הוא נכנס בצורה בלתי חוקית והתיישב בציריך למשך לא יותר משבוע עד אשר נתפס על ידי השלטונות.

שמידט הועבר על ידי השלטונות השווייצריים למחנה ריכוז ליד ציריך, יחד עם עוד 350 יהודים. התנאים במחנה היו קשים, שמידט סבל מבעיות בלב ואף קיבל התקף לב, אך הטיפול בו הופסק עד מהרה לאחר שהואשם בהשתמטות מהעבודה במחנה. בהמשך הוא קיבל התקף לב שני, שאותו לא שרד.

יוזף שמידט נפטר ב-16 בנובמבר 1942 והוא בן 38 בלבד.

(ויקיפדיה)








Joseph Schmidt - Una furtiva lagrima

יום שבת, 3 ביולי 2010

צרפת תחשוף את משתפי הפעולה עם הנאצים

פרטים על צרפתים ששיתפו פעולה עם המשטר הנאצי, כמו גם המידע שמסרו על אודות שכניהם וחבריהם היהודים ייחשפו תוך כמה שנים באתר אינטרנט מיוחד

ynet

פורסם: 30.06.10, 15:52

ממשלת צרפת תחשוף לראשונה את זהותם של אלפי אזרחים צרפתים שיתפו פעולה עם הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה, באמצעות פרסום דו"חות משטרה ומסמכים משנות ה-40 של המאה ה-20 באתר אינטרנט מיוחד. כך דיווח היום (ד') העיתון הבריטי "דיילי טלגרף".

התוכנית לחשוף את שמות משתפי הפעולה, שרבים מהם הצליחו להסתיר את מעשיהם לאחר המלחמה - מגיעה בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון בצרפת מהשנה שעברה, שקבעה כי הפקידים הנאצים לא אילצו את הצרפתים לבגוד באזרחים היהודים, והרדיפה האנטישמית נבעה מרצונם החופשי.

פרטים על צרפתים משתפי פעולה הוחבאו בארגזי קרטון במרתפי מוזיאון המשטרה בפריז מאז הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. בנוסף, נמצאים שם מסמכים ובהם המידע שהעבירו משתפי הפעולה לנאצים על אודות שכניהם וחבריהם, ועל פעילותן של הבריגדות המיוחדות, שנלחמו באנשי ה"רזיסטאנס" ומתנגדים אחרים של המשטר הנאצי
קרא עוד ב Ynet

יום רביעי, 23 ביוני 2010

הרודן הספרדי פרנקו העביר לנאצים רשימה של היהודים החיים בארצו


מסמך שנמצא באחרונה מראה שמושלי המחוזות נדרשו להכין רשימה שתכלול גם את צאצאי מגורשי ספרד.

רודן ספרד, פרנסיסקו פרנקו, העביר לנאצים רשימה של כל יהודי ספרד כדי להקל את האפשרות לאתר, לגרש ולהשמיד אותם - כך עולה ממסמך שנמצא לאחרונה בארכיון בספרד ופורסם ביום ראשון בעיתון "אל פאיס".

לפי הדיווח, ספרד הכינה ב-1941 רשימה של כל 6,000 היהודים שחיו בתחומה, והעבירה אותה לאדריכל הפתרון הסופי, היינריך הימלר. זאת, בשעה שגרמניה וספרד ניהלו משא ומתן על האפשרות לצרף את מדריד למדינות הציר - מגעים שלא הבשילו לכדי הסכמה לבסוף.

מקור: הארץ 22.06.10

יום חמישי, 27 במאי 2010

קאטין



טרגדיה של עם ללא מדינה, בניה מוצאים עצמם פעמים רבות מדי משני צידי המתרס. בקאטין נטבחו כ-600-1000 קצינים יהודים ששרתו בצבא פולין. על מסמך החיסול חתום גם מי שהיה חבר הקבינט הסובייטי לזר קגנוביץ, אתאיסט שנולד להורים יהודים
(צביקה שורצמן)

אירועי קאטין משלבים רצח, שקרים, הונאה ושכתוב ההיסטוריה. נראה ששורשי הטבח הזה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, שחתמו שרי החוץ של גרמניה הנאצית ובריה"מ הסטליניסטית, ערב מלחמת העולם השנייה. ההסכם חילק את פולין לשטחי השפעה גרמניים וסובייטיים וכמה ימים אחרי חתימתו, ב-1 בספטמבר 1939, פלשה אליה גרמניה. בהתאם לסיכום המוקדם עם גרמניה, ב-17 בספטמבר פלש גם הצבא האדום לפולין, והשתלט על יותר ממחצית שטחה ועל יותר משליש מאוכלוסייתה.

כ-180 אלף פולנים - חיילים, קצינים ואזרחים בשירות מילואים - נפלו בשבי הסובייטים והוחזקו בכמה מחנות שבויים. בין ינואר למארס 1940, בפגישות חשאיות בין קציני גסטפו לקציני נ-ק-וו-ד (המשטרה החשאית של בריה"מ, קודמתה של הק-ג-ב) הוחלט שהחיילים יועברו לידי גרמניה. לעומת זאת, נקבע, שקצינים ואזרחים בעלי מקצוע - כגון רופאים, מהנדסים ועורכי דין - יישארו בשבי הסובייטי.

במארס 1940 הורה יוסף סטלין, והפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית אישר זאת, להוציא להורג את הקצינים ואת האזרחים הפולנים. זאת, במטרה לחסל את האליטות ואת "האינטליגנציה" של פולין, ובכך למנוע את האפשרות שהם יוכלו להנהיג את המדינה לאחר המלחמה. זה היה הלך מחשבה אופייני לסטלין - כבר אז, בראשית המלחמה, הוא תיכנן את הדרכים להרחבת האימפריה שלו, כולל השתלטות על פולין.

ביצוע הפשע הוטל על ראש נ-ק-וו-ד, לברנטי בריה, עושה דברו הנאמן של סטלין. בראשית אפריל הועברו הקצינים הפולנים ברכבות משטח הכיבוש הסובייטי בפולין לקרבת מתקנים של נ-ק-וו-ד בבלרוס (אז הרפובליקה הסובייטית רוסיה הלבנה). משם הם הוסעו מרחק קצר ליער ליד הכפר קאטין, לא הרחק מהעיר סמולנסק, נורו למוות ונקברו בקבר אחים. מספר הנרצחים בקאטין נאמד ב-14 אלף.

מספרם המדויק של הקצינים היהודים שהיו בין הנרצחים בקאטין אינו ידוע, אך מוערך ב-400 עד 1,000. בני משפחותיהם, שהיו מאוגדים ב"עמותת משפחת קאטין", העבירו באחרונה לארכיון צה"ל תעודות מצהיבות וצילומים ישנים של יקיריהם. משום שהזמן עושה את שלו, חברי העמותה המתמעטים החליטו לסגור אותה ולהעביר את החומר שנאסף במשך שנים רבות למשמרת בטוחה.

מהמסמכים בארכיון עולה, שבין הנרצחים היה הרב של צבא פולין, רב-סרן ברוך שטיינברג. בתיק אחר, זה של הרופא ד"ר יוליוש שלוסברג, מספרים אחיו וגיסתו החיים בישראל את תולדות חייו. שלוסברג נולד בוורשה ב-1907, למד רפואה באוניברסיטת ז'נווה וב-1933 שב עם אשתו לפולין. באוגוסט 1939 גויס כרופא לשירות מילואים בצבא הפולני. בני משפחתו ציינו בדפים שהעבירו לארכיון, כי שלוסברג יכול היה להימלט מהשבי הסובייטי ולהיטמע בקלות יחסית באוכלוסייה היהודית המקומית, אך נותר נאמן לשבועת הרופאים והמשיך לטפל בשבויים הפצועים - ולבסוף נרצח.

אחד המעטים שהצליחו להימנע מהגורל שציפה להם היה ד"ר משה קליינבאום, לימים משה סנה - מראשי ה"הגנה", חבר כנסת ומנהיג המפלגה הקומוניסטית בישראל. בנו, ח"כ אפרים סנה, מספר כי ערב מלחמת העולם השנייה היה אביו בוועידה ציונית בלונדון. "הוא טס במטוס האחרון שיצא מלונדון לוורשה, ב-30 באוגוסט, יום לפני המלחמה", מספר סנה, "משדה התעופה הוא מיהר ליחידתו ובמלחמה נפל בשבי הסובייטי. הוא ניצל את חוסר עירנותם של השומרים ונמלט והגיע לקובנו שבליטא, שם מצא מחסה אצל אביו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. כעבור כמה חודשים, הצליח להגיע לישראל".
(יוסי מלמן - הארץ)


5 March 1940

מסמך זה כולל את ההחלטה לחסל קצינים ואזרחים פולנים.
חתימתו של סטאלין מופיעה בראש המסמך.
מסמך זה שהונח על שולחנו של סטאלין נכתב על ידי לברנטי בריה (פוליטיקאי, ממפקדי המשטרה החשאית הסובייטית. זכור בעיקר כמבצע הראשי של מדיניות "הטיהורים הגדולים" של סטלין, למרות שנטל חלק רק בסוף טיהורים אלו. שיא כוחו היה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. לאחר מות סטלין הוא הודח מתפקידו והוצא להורג בידי יורשיו.)
בריה מבקש במסמך זה רשות להרוג 14,000 שבויי מלחמה ועוד 11,000 אסירים פולנים.
על המסמך חתומים גם חברי הפוליטבריו וורושילוב, מולוטוב, ובשולי המסמך מופיעה גם חתימתם של קלינין וקגנוביץ.


הסרט "קאטין" רווי בסמלים קתוליים, אך אין בו אזכור או תמונה כלשהי המזהה מי מהנרצחים כיהודי.
(יוסי מלמן - הארץ)



קאטין





ז'אנר: דרמה, היסטוריה, מלחמה.
אורך: 118 דקות.
שפה: פולנית, רוסית, גרמנית.
מדינה: פולין.
במאי: אנדז'י ווידה.
שחקנים: אנדריי צ'ירה, מאג'ה אוסטסזיסקה, ארתור זמיצ'בסקי, דאנוטה סטנקה, ג'ן אנגלרט, מגדלנה סיילקה, אגנסזקה גלינסקה.
חברת הפקה: Akson Studio, TVP S.A., Polski Instytut Sztuki Filmowej, Telekomunikacja Polska.
תאריך יציאה לקולנוע בחו"ל: 21/09/2007

'כצאן לקאטין' - עיבוד פוטושופ צביקה שורצמן