פרוטוקול ישיבה בעניין גירוש היהודים (הונגריה)

במאי [לא ניתן לפענוח] התקיימה במטה המשטרה במונקאץ' ישיבה בראשותו של לויטננט-קולונל הז'נדרמריה לאסלו פרנצי, בהשתתפות קפטן הז'נדרמריה ד"ר לאסלו וקפטן הגסטאפו ד"ר מרטון זולדי מצד הגרמנים.

הישיבה דנה בגירוש היהודים, שיתחיל ב- 14 במאי.
פטורים מכלל זה יהודים שהם נתינים זרים - כלומר, אזרחי בריטניה, ארצות הברית, פולין, רוסיה, רומניה, בולגריה, סלובקיה, פינלנד, שוויץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל ותורכיה - שאותם יש לסלק מראש ולשים במעצר, כדי שלא יהיו עדים לסילוקם של האחרים. היהודים יוסעו ב- 110 רכבות לתחנת קאשה ושם יימסרו המשלוחים לידי המשטרה הגרמנית. הסימון [על הקרונות] יהיה 'D. A. - Umsiebler' [יישוב מחדש של עובדים גרמניים]. כל רכבת תסיע 3,000 בני אדם. היא תורכב מ- 45 קרונות, שלכל אחד מהם יוכנסו 70 בני אדם עם המטען, ושני קרונות בהתחלה ובסוף בשביל השומרים.

מפקד תחנת ההטענה יהיה קצין ז'נדרמריה הונגרי או גרמני; סידור זה יחייב את מנהל התחנה להעמיד לרשותנו קרונות ורציפי הטענה במקום מרוחק מן התחנה, חמש שעות מראש.
היהודים יוכלו ליטול עמם מטען מוגבל בלבד, אבל לא מיטות או מזרנים. יוכנו רשימות שמיות בשני העתקים. העתק האחד יישאר עם המשלוח, והשני יישלח למטה המשטרה במונקאץ' עבור מפקד רציף ההטענה.

אם תצא הרכבת בלילה, יש להעלות את היהודים ביום.
הז'נדרמריה תפקח על ההעברה מן המחנה לתחנה והמשטרה תפקח על צמתי הרחובות. האזור ייסגר מראש בידי הז'נדרמריה והרחובות ייחסמו בידי המשטרה; נוהל זה יישמר גם באתר ההטענה.

המחנה, הגטו והדרך יישמרו בקפדנות; הדרך תיסגר לתנועה בעת הובלת היהודים. הם יוצעדו בקבוצות של 500 איש, ארבעה בשורה. חולים קשים וקרוביהם יובאו לאתר כחלק מן הקבוצה האחרונה. תהיה רכבת בית חולים, ובה יהיו רופא ואחות וגם יוסעו בה חברי מועצת היהודים ואנשים שאזרחותם איננה ברורה.
עובדים [מוגנים] ואנשי שירות העבודה, רופאים ורוקחים ייכללו גם הם. לגבי אנשי שירות העבודה ינקוט משרד ההגנה פעולה נפרדת.

מספר הנוסעים בקרון מלא יסומן בגיר על הקיר החיצוני של הקרון.
בכל קרון ייבחר אדם אחד לחבר המועצה ויהיה אחראי להשגת מים וכו'.

אחריות ראשי הערים:
לאנשים שיישלחו יש לספק לחם ליומיים. המנה לנפש ליומיים היא 400 גרם. אסור לקחת מזון נוסף. ביום ההטענה יחולק במטבחי המחנה קפה לדרך; אם הדבר אינו אפשרי, יסופקו למשלוח מים. את הלחם יספק ויחלק ראש העיר. ראש העיר גם ידאג לכך, שבכל קרון יימצאו דלי מכוסה (למטרות שירותים) וקנקן למי שתייה.

ראש העיר אחראי לספק 90 מנעולים עם מפתחות לכל משלוח, אולי בעזרת המועצה.
יש לזכור, שהמשלוח [כלומר הרכבת] יכלול גם קרונות רכבת גרמניים שאי אפשר לנעול אותם, אלא אם כן משתמשים תחילה בשרשרת באורך 30 סנטימטר, אותה ניתן לנעול.

ראש העיר גם ידאג לספק גיר לסימון הקרונות.
באחריותו גם לספק שרשרות למפתחות ותוויות לרישום מספרי הקרונות לשם זיהוי מספר הקרון.

ההעברה וקבלת המשלוחים יתבצעו בקאשה; לא ייערך מפקד.
תפקיד ראש העיר: לאחר הוצאת העצירים יחטאו השלטונות המנהליים את אתרי המחנות (רופא צבאי).

בעת ההעברה יש להימנע מתוספות ומפעולות של יחידים.
קפטן ד"ר אוראי: אם יהיה צורך בכך ניתן להכניס לתוך קרון אחד אפילו 100 איש. אפשר לצופף אותם כמו סרדינים, מכיוון שלגרמנים דרושים אנשים חסונים. אלה שלא יעמדו בכך ימותו. לגרמניה אין צורך בגברות אלגנטיות.

לוח הזמנים בנאג'באניה: 30 במאי, 8 בערב עד 2 לפנות בוקר; 11 ביוני, 2 אחרי הצהריים עד 2 לפנות בוקר.

דיון: פאל סהור, ראש עיריית נירג'האזה: שלא יישאר אפילו יהודי אחד, שילכו כולם.
לויטננט קולונל פרנצי: רק רופאים שאי אפשר בלעדיהם ובני משפחותיהם יישארו במדינה. את אלה יזהו היועצים הגרמניים; הם מומחים לעשות זאת והאחריות למיון היא שלהם.
נוצרים שיחזירו תוך 48 שעות, לפי דרישה, כל מה שקיבלו מן היהודים, יהיו פטורים ממעצר וכו'.


מקור: דעת

וידקון קוויזלינג

וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק שבנורבגיה.

קוויזלינג הגיע לדרגת רב סרן בצבא הנורבגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם פריטיוף ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות העשרים ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1933-1931.

ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט הקימו את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. מפלגה זו הייתה אנטי דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורבגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק בעקבות תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ-1935, הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורבגיה.

לאחר פריצת מלחמת העולם השנייה, קוויזלינג ביקר בגרמניה ונפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורבגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורבגיה.

כאשר פלשו הגרמנים לנורבגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות. הוא ניצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה כדי להקים ממשלה אד הוק בתקווה שהגרמנים יכירו בה ובמנהיגותו. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה חמישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורבגיה וכפוף ישירות להיטלר.

היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורבגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורבגית הכבושה. לכן מינה את קוויזלינג לתפקיד ראש ממשלה (Ministerpraesident) ב-1942, תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל על עצמו ב-1 בפברואר 1942.

וידקון קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד למעצרו ב-9 במאי 1945. הוא נעצר במשכנו באוסלו, אותו כינה "גימלה" על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק.

קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנאשונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו לגזר דין מוות בידי כיתת יורים. בשלב מאוחר יותר הפכו משפטים אלו שנויים במחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורבגי על ידי הממשלה הגולה רק לקראת סוף המלחמה, לצורך ענישת פושעי המלחמה.

מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (ממוצא רוסי), חייתה באוסלו עד מותה ב-1980. לזוג לא היו ילדים.

המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).

מקור: ויקיפדיה

האם אוניברסיטת הארווארד שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית?

אוניברסיטאות וקולג'ים מפורסמים ויוקרתיים בארה"ב טיפחו יחסי ידידות וקשרים הדוקים עם גרמניה הנאצית בשנות ה-30, כך נטען בספר "הרייך השלישי ומגדל השן" העומד לצאת לאור בארה"ב.

הספר כולל גילויים מביכים על התנהלותם של אוניברסיטאות ומוסדות חינוך יוקרתיים בארה"ב, ביניהם הארווארד, קולומביה, אוניברסיטאות במדינות וירג'יניה, וויסקונסין ומיניסוטה והקולג' המפורסם לנשים "שבע אחיות".

"הספר מתעד התנהגות אדישה, שותפות לעבירה ושיתוף פעולה שנמשכו במהלך מלחמת העולם השנייה", אמר מחבר הספר, סטפן נורווד, לניו יורק טיימס. "מקורה של התנהגות זו היה באנטישמיות ממוסדת", טוען נורווד, היסטוריון מאוניברסיטת אוקלהומה. נורווד הוסיף כי "הגילויים הללו מהווים רקורד מביש של התעלמות מרדיפות היהודים שהתחוללו אז בגרמניה הנאצית".

למאמר המלא בהארץ

ביסטרא - האיכר שסיפק מזון בגד והסגיר

...כשלב ראשון לקראת הכנסתם לגיטו אויברווישווה, גויסו צעירי ביסטרא לעזור ליהודי ווישוי-ווילג' באריזת חפציהם. כאשר החל למחרת היום תהליך דומה בכפר ביסטרא עצמו, נמלטו חמישה מצעירי הכפר ליערות העד שבהרי הסביבה. אליהם הצטרפו לאחר מכן עוד שלוש משפחות: פערל, האז ושטויבר, יחד עם נשותיהם וילדיהם. היערן גילה את המחבואים, אך הנמלטים הצליחו להתחמק ועלתה בידם למצוא מסתור חדש. הם התפרנסו מן המזון שהשאירו המגורשים לגיטו בבתיהם שבכפר. שלמה יואל יונגר ושלמה פערל, הסתתרו ביער, אך האיכר שסיפק להם מזון בגד בהם והסגירם לז'אנדרמים, יונגר נהרג במקום בידי איכר מקומי במוט עץ (הרוצח אף לא נתבע לדין בתום המלחמה) ואילו פערל הצליח להמלט (חי היום בארץ).

הנמלטים היו כל הזמן תחת מעקב של האיכרים שהזעיקו את הז'אנדרמים. ואכן רובם נתפסו וגורשו לאושוויץ.

מקור: ספר מארמארוש עמ' 194

c
ביקור בעיירה ובבית הקברות ב-2003

את מסעם של יהודי קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם

...בין המגורשים היה גם רבה של קרעטשענוף ר' אברהם חיים ריינמאן וכל בני משפחתו. הרבנית והילדים נרצחו ליד קאמניץ-פודולסק. הרב עלה בידו להתחמק ואף להגיע לעיירה יאסין שמעבר לגבול ההונגרי. כאן הכירו אחד הז'אנדרמים ההונגרים שעסקו בגירוש יהודי הונגריה. הוא נלקח אל מעבר לגבול כשהוא כבול לעגלה, הוכנס ליער קרוב ונורה. לפני הרצחו התעללו בו הז'אנדרמים ההונגרים וניקרו את עיניו.

בסוף אפריל 1944 רוכזו יהודי שארית קרעטשנעוף בבית המדרש. משם הועברו לגטו סלאטפינא. את מסעם של יהודי קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם. ב-24 במאי 1944 גורשו יהודי קרעטשענוף לאושוויץ.

היום אין יהודים בקרעטשענוף.

מקור: ספר מארמארוש עמ' 55