"לכאורה לא היתה איפוא כל סיבה שיהודים בודדים אלה יסבלו מיחס מיוחד או ירגישו עצמם מקופחים. והנה נודע ביום אחד, שהפרטיזאן זלמן טוקר הוצא להורג. הוא נימנם בשמירה ונתפס בקלקלתו ובעוון זה הוצא עליו פסק דין מוות. שום פארטיזאן אינו יכול להצדיק אדם ישן בשעת מילוי תפקיד בשמירה. אך ידוע שקרו לא פעם מקרים מעין אלה. ואם כי האשמים באו על עונשם, איש לא שילם עוד בחייו בגין אשמה כזו.כעבור זמן קצר נודע במחנה היהודי, שגם הפרטיזאן משה אפשטיין הוצא להורג. בשעת היציאה לפעולה נתקלה הקבוצה בה היה אפשטיין, במארב גרמני שפתח באש חזקה, בשעת הנסיגה פגע כדור ברובהו של אפשטיין והוא נשמט מידיו. כשהתאושש וראה שרובהו איננו, היה כבר מאוחר לחזוא, כי השטח היה בידי הגרמנים. כשחזר אפשטיין לבסיס, ציווה עליו הקאפיטאן אלקו להביא את הרובה ולא - הוא יוצא להורג. אפשטיין יצא לחיפושים, הוא אף הגיע למחנה היהודים וביקש עזרה, לא היתה כל אפשרות לתת לו רובה מהמחסן הדל של היחידות.
...הוא חזר והקאפיטאן עמד בדיבורו... לא היתה כנראה כל חשיבות לדבר, שעברו של אפשטיין כפארטיזאן היה ללא פגם ושביחידת הצנחנים מעולם לא היה מורגש מחסור בנשק.
...הוא חזר והקאפיטאן עמד בדיבורו... לא היתה כנראה כל חשיבות לדבר, שעברו של אפשטיין כפארטיזאן היה ללא פגם ושביחידת הצנחנים מעולם לא היה מורגש מחסור בנשק.
הוצאתם להורג של שני הפארטיזאנים, שהיו מוכרים היטב במחנה והיו להם כאן קרובים, (לאפשטיין אחות) וידידים, עוררו את זעמם של היהודים. אך אי-אפשר היה אפילו להגיב רשמית על הענין ולבקש הסבר אצל האחראים לו. מבצעי פסק הדין היו רשאים מבחינת החוקה לנהוג כפי שנהגו, ובודאי היו מכחישים כל טעם אנטישמי למעשיהם."
ספר הפרטיזאנים היהודים, כרך א', במאבק על יחידה לוחמת, התנכלויות אנטישמיות (עמ' 135-136)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה