עמדת הכנסייה לבעיה היהודית באוסטריה 1938-1934

מחבר: יוסף קרניאל

ד"ר יוסף קרניאל מאוניברסיטת בר אילן, דן בעמדת הכנסיה הקתולית לבעיה היהודית באוסטריה בשנים 1938-1934, עוד לפני ה"אנשלוס". באותן השנים שרר באוסטריה משטר קלריקלי-דיקטטורי בראשותו של דולפוס ולכנסיה הקתולית השלטת נודעה השפעה רבה במדינה. עקרונות הכנסיה מנוגדים אמנם לאנטישמיות גזענית, אך חוגי הכנסיה מצאו דרכים לתרץ את מעשי הנאצים ולהתייחס אליהם בהבנה. רק מיעוט ניהל עם היהדות ויכוח תיאולוגי, אך התייחס ליהודים באהדה ואפילו תמך בפתרון הציוני. הנהגת הכנסיה היתה גמישה ואפשרה לנציגיה לנהוג בחירות רבה, כדי לא להביך את מאמיניה בעלי הדעות הפוליטיות והחברתיות השונות. יש שראו בעצם קיום הדת היהודית סכנה לתפיסת המוסר הנוצרית, כי היהודים הם בעלי מוסר ירוד. גורל העם היהודי ואף תכונותיו נקבעו כתוצאה מנטישת יעודם הדתי המקורי. התנכרותם למשיח והבגידה בשליחותו הפכו לחטא תורשתי. אשמת עם ישראל היא בעצם קיומו. הגמונים ובעלי מעמד בכיר בכנסיה האוסטרית עשו מאמצים לקרב את הגישה הקתולית לאידיאולוגיה הנאצית.

אחרי האנשלוס ב 1938 נאלצו יהודי וינה
לגרד מן הקירות והרחובות את סיסמות הבחירות

יש לציין שמגמת הכנסיה הפרוטסטנטית באוסטריה היתה גרמנית לאומנית ואנטישמית קיצונית אף יותר מאשר זו של הכנסיה הקתולית והיא ראתה בסיפוח אוסטריה לרייך מעשה רצוי לאל.אחת התופעות המעניינות באוסטריה היתה תנועה נגד שנאת גזעים שהוקמה והונהגה על ידי קתולית אדוקה, אירנה האראנד. היא הוציאה לאור שבועון "הצדק" שנלחם בשצף קצף בגילויי האנטישמיות באוסטריה ובגרמניה. אולם כתב העת הזה והדומים לו נשארו מבודדים בין שפע העיתונים הקתוליים האנטישמיים שהופיעו באוסטריה.

הודפס: חשון תשנ"ד , 01/10/1993
חוברת: 55
גיליון: נ"ה
עמודים: 177-167

תעודת פרטיזן בווילנה - יולי 1944

 בסוף יוני 1944 התקרב הצבא הסובייטי לווילנה וגדודי הפרטיזנים, בהם גם היהודים מיערות רודניקי, הצטרפו לקרב על שחרור העיר. ב-8 ביולי כיתר הצבא האדום את וילנה וב-13 ביולי כבש אותה. גם הלוחמים היהודים נכנסו אליה יחד עם הכוחות המשחררים.

הפרטיזנים היהודים ניצבו עתה בפני הדילמה עליה עמד אבא קובנר כמה חודשים קודם לכן. האם להמשיך עם הצבא האדום מערבה להמשך הלחימה עד כניעת גרמניה הנאצית או להתנתק כדי לעשות לעצמם, למשפחותיהם ולעמם. בקובץ 'איגרת לשומרים' אותו כתב אבא קובנר עוד ביער קבע כי הוא וחבריו בתנועת 'השומר הצעיר' יתחילו לפעול למען עלייתם לארץ ישראל.
נציגי הצבא האדום מצדם המשיכו במאמציהם לגייס צעירים כדי למלא את השורות שהתדלדלו ולא פסחו על הפרטיזנים שזה עתה הגיעו מהיער. פרטיזנים יהודיים בווילנה שהסתובבו בין הריסות בתיהם ושניסו לחזור לשגרה עמדו שוב בפני החשש לניתוק וגיוס כפוי.

בימים אלה נתגלגל לידי מסמך נדיר אותו העביר אלי בנם של אטה ואברהם מישצ'נסקי שניהם פרטיזנים לוחמים ביערות רודניקי שניצבו אף הם בפני סכנת הגיוס הכפוי. המסמך מהווה אישור מטעם ארגון הפרטיזנים הכללי בווילנה כי נושא אישור זה הוא חבר בארגון הפרטיזנים ועל כן הוא כבר מגוייס. המסמך שנערך על ידי אברהם עצמו ובכתב ידו נחתם בחותמת הארגון בווילנה והופץ בכ-60 עותקים בין הפרטיזנים היהודים שם.

צביקה ש. יולי 2012

מצוד ולודרום ד'היב

שתי נשים יהודיות בפריז הכבושה
ביוני 1942, עונדות טלאי צהוב,
שבועות ספורים לפני המעצר ההמוני

הגירוש היה מבצע משותף של הממשל הגרמני והמנהל הצרפתי והתנהל כחלק מתוכנית רחבה לביצוע השמדת יהדות אירופה. עד כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, המצוד לא היה אפשרי כי לא התקיים בצרפת מפקד רשום בחלוקה על פי דת מאז 1874. עם זאת, על פי פקודת הכיבוש הגרמני מספטמבר 1940, נאלצו היהודים באזור הכבוש להצהיר על עצמם בכל תחנת משטרה או במנהל המחוזות. כמעט 150,000 איש נרשמו במחלקה של הסיין, המקיף את פריז ופרבריה הקרובים. שמות וכתובות הוחזקו על ידי המשטרה הצרפתית ב"קובץ תולרד" בו תויגו הנרשמים על פי אזרחות (צרפתית או זרה), מקצוע, לאום ורחוב.

מתכנני המבצע, המזכיר הכללי של המשטרה הצרפתית, רנה בוסקה, וראש הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים לואי דה פלפואה, נפגשו במפקדת הגסטאפו ב- 4 ביולי 1942 עם הקצינים הגרמנים תיאודור דנקר, רפרנט היהודים בצרפת והלמוט קנוכן, מפקד משטרת פריז. בפגישה נוספת שהתקיימה ב-7 ביולי. נכחו גם ז'אן לגואיי, סגנו של בוסקה, אמיל הנאקין, ראש משטרת פריז, מפקד המשטרה אנדרה תולרד, ואישים נוספים מן המשטרה הצרפתית.

בפגישות אלה התקיימו דיונים בירוקרטיים בעיקר סביב השאלה מי יבצע את הגירוש ואלו גילאים יגורשו. תיאדור דנקר הכריז כי "משטרת צרפת, מלבד כמה שיקולים של טוהר מידות, צריכה לבצע את הפקודות". רנה בוסקה לא העלה התנגדות למעצרים, רק אמר שמביכה העובדה כי המשטרה הצרפתית אמורה לבצען. בוסקה סיכם שהמשטרה תעגל את גילאי המגורשים כלפי מעלה רק בקרב היהודים הזרים. הוא ביטל צווי הגנה מפני מעצרם של ילדים, והורה לאחראים על אזורי הכיבוש לגרש לא רק יהודים מבוגרים אלא גם את ילדיהם, על אף שלא התבקש לכך על ידי הנאצים. שלושה קציני אס אס לשעבר העידו בשנת 1980 כי אנשי וישי התלהבו מאוד מגירוש יהודי צרפת.
ויקיפדיה

חתונת הדמים

...לא רק הוא ניצל אלא בדרך נס ניצלה חברתו, הם החליטו להתחתן ואנו החברים חגגנו איתו. המסיבה היתה צריכה להתקיים בשכונה קרובה לווהין, החתן והכלה וכמה מבני משפחתה כבר היו שם, חברי ואני נסענו במשאית שלי, אבל כשהגענו נתגלתה לעינינו תמונה מזוויעה,כולם נרצחו בידי קבוצת כפריים פולנים.

הטבח הזה עזר לי להחליט לעזוב לעולמים את אדמת פולין רוויית דמם של בני משפחתי האהובים.

נס תחייתי בזמן השואה פרק 23 'להתראות לפולין' - מקס פורמנסקי