ההיסטוריוגרפיה הסובייטית מנסה בדרך-כלל להבליט את אחוות הנשק בין כל הפרטיזנים ואת הסולידריות המלאה בין כל בני הלאומים שנטלו חלק בלחימה האנטי-נאצית. לא כן חומר הראיונות והזיכרונות של שרידי הפרטיזנים היהודיים, בו תבואנה לביטוי כמה מן הבעיות המיוחדות של הלוחם היהודי: מקומו ויחסיו עם כלל הלוחמים ועם אחיו היהודים. על אף מיעוט החומר בדבר הפרטיזנים היהודיים מלאטביה, ניתן בכל-זאת לעמוד על כמה מהתופעות העיקריות שציינו אותם. אשר לעמדתו של הלוחם היהודי בתוך המסגרת הכללית, מסתבר מתוך כמה דוגמאות שאף ההישגים הקרביים וההשתלבות הנאותה בכלל ציבור הלוחמים, לא מנעו תמיד מהדגשת מוצאם הלאומי של הלוחמים היהודים תוך ייחוס משמעות מיוחדת לכך. 'בכל כוחותיי השתדלתי להוכיח שאינני פחדן', מספר פרטיזן יהודי מגיטו דווינסק, שלחם ביחידות אנטונוב באיזור הגבול הביילורוסי-לאטבי.
זה לא נבע מגבורתי האישית, אלא מתוך מניע להראות להם שיהודי אינו מפגר אחריהם. דבר זה לא מצא חן בעיניהם של כמה מה'שקצים', וכל פעם שיכלו לגלות בי איזה פגם וללעוג לי, עשו זאת. אמנם לא התייצבתי מולם, אך גם לא נכנעתי להם.מאחר ופרטיזן זה היה בלונדיני, ומראהו כשל גוי היה, חשבוהו בתחילה כלא-יהודי, אך מבטאו לא תאם את מראהו. 'כשדברתי רוסית - הוא מספר - חשבו שאני לועג ליהודים. הייתי מדבר והם צוחקים ולא הבנתי מדוע. לאחר מכן הסבירו לי, כי סבורים היו שאני מחקה יהודים'.
לוחם יהודי אחר, גם הוא מגטו דווינסק, ששירת באותה יחידה ומילא תפקידים אחראיים מטעם המטה, ושלדבריו ראה עצמו בין חבריו לנשק כ'שווה בין שווים', מספר עם זאת בעדותו ש'הם היו ממש אנטישמיים' כמה מהשבויים האוקראיניים, ביניהם אלה שהגיעו יחד עמו ליער, היו משמיעים גם בדיחות אנטישמיות בנוכחותו, אך היו מרגיעים אותו: 'אתה הן לא יהודי, מה אתה מתרגז?' בתופעות אלו, ואף חמורות יותר, נתקל גם לוחם יהודי, בוגר בית-ספר תיכון רוסי, שהצטרף מהראשונים ליחידה פרטיזנית בקורלאנדיה. 
בעדותו הוא מספר:בלילות היו מתיישבים תנופות באיזה גורן, ובמה מעבירים את הזמן? בסיפורי בדיחה על יהודים: שהז'ידים הם פחדנים, ושהז'ידים פה ושהז'ידים שם; שהנה באו לקאזאחסטן והחלו לסחור ולקנות ומשום כך הכל התייקר שם, הכל נעלם. מלה טובה על יהודים לא שמעו!
יתר על כן, משנתקלו הפרטיזנים של יחידה זו בקבוצת יהודים מסתתרים הובילו אותם תחילה עימהם, אך משלא היו מסוגלים לעמוד במסע - ירו בהם.
באווירה כזו נאלץ היה אותו לוחם יהודי להסתיר ככל האפשר את יהדותו (שהייתה ידועה, כאמור, לחמשת הצנחנים, מקימי היחידה ומפקדיה). 'נאלצתי לחרוק שיניים ולאטום אוזניים ולהחריש' - מספר הוא בעדותו 'אחרת יהיה לי סוף מר'. זאת ועוד. על-אף כינויו שהמשיך לדבוק בו, 'יאשקה ליטובטץ' (יאשקה הליטאי), נתעוררו מפעם לפעם חשדות בקרב חבריו לנשק שהוא יהודי. חשד זה התעורר פעמים מספר בעת שיחה או ויכוח בענייני ספרות, היסטוריה ונושאים אחרים, כשהוא הוכיח ידענות מסוימת. 'הרי הוא יודע הרבה - שמע אותם מתלחשים - אולי הוא יהודי'! אפילו חברו הקרוב ביותר, בן איכרים מלאטגליה, הפטיר פעם בהיותו שיכור: 'אתה ז'יד, אתה יודע הכול... איזה ליטאי אתה? הרי אתה ז'יד'. לא זו בלבד ש'יאשקה הליטאי' הוסיף להסתיר את יהדותו, הוא גם השתדל לצמצם את הופעותיו בציבור, וכן חשש לרשום שירים ביידיש, כפי שנהג לעשות בכל תקופת המלחמה.
מקור: דעת, יהודי לאטביה בלחימה הפרטיזנית 1941-1945 דב לוין
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה