הבאוהאוס והנאציזם

קשר השתיקה שנחשף לאחרונה בין אחד מבוגרי הבאוהאוס לבין אדריכלות הרייך השלישי, שופך אור על כמה מפינותיו הפחות מוכרות של מוסד הלימודים הנודע. פרנץ ארליך לא היה היחיד.

בימים אלה חוגג הבאוהאוס 90 שנה להיווסדו בשורה של תערוכות ופרסומים ברחבי העולם. הוא נחשב לבית הספר המשפיע ביותר לעיצוב, אמנות ואומנות במאה ה-20, ועם בוגריו נמנים כמה מהיוצרים הגדולים של הסגנון הבינלאומי והתנועה המודרנית: מיס ון דר רוהה, יוזף אלברס, ולטר גרופיוס, מרסל ברויאר, פאול קליי, וסילי קנדינסקי ואחרים.
צרכים מיוחדים
עד לאחרונה התבצע מחקר מצומצם למדי על פעילותם של בוגריו ומוריו במהלך שלטון הרייך השלישי. הגילויים אודות ארליך רק מחזקים את התדמית המתעתעת הקיימת סביבו, ואין ספק כי המורשת שהותיר אחריו שונה ומורכבת יותר ממה שמוכר כאן בארץ בעיקר כסגנון הבנייה של העיר הלבנה. הרהיטים המושכים, התלבושות והמסיכות האנרכיסטיות, הגרפיקה הנועזת והאדריכלות החדשנית הם רק פרק אחד במכלול היצירה של בוגרי הבאוהאוס.
ב-1 בינואר 1972 נפתח בווינה משפט "אושוויץ האוסטרי", שבמסגרתו הועמדו לדין שני אדריכלים בכירים, ולטר דיאקו ופריץ ארטל, מתכנני מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו שבו נרצחו מיליון וחצי יהודים. ארטל, בן למשפחת אדריכלים ידועה, היה בוגר הבאוהאוס שגויס לזרוע הצבאית של האס-אס ב-1939. שנתיים לאחר מכן סופח למשרד הבנייה של אושוויץ, שם פיקד על הרחבת המחנה ולבסוף גם תיכנן את תאי הגזים שכונו בתוכניות "מקלחות לצרכים מיוחדים".

קרא עוד בעכבר העיר