קאטין

טרגדיה של עם ללא מדינה, בניה מוצאים עצמם פעמים רבות מדי משני צידי המתרס. בקאטין נטבחו כ-600-1000 קצינים יהודים ששרתו בצבא פולין. על מסמך החיסול חתום גם מי שהיה חבר הקבינט הסובייטי לזר קגנוביץ, אתאיסט שנולד להורים יהודים
(צביקה שורצמן)

אירועי קאטין משלבים רצח, שקרים, הונאה ושכתוב ההיסטוריה. נראה ששורשי הטבח הזה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, שחתמו שרי החוץ של גרמניה הנאצית ובריה"מ הסטליניסטית, ערב מלחמת העולם השנייה. ההסכם חילק את פולין לשטחי השפעה גרמניים וסובייטיים וכמה ימים אחרי חתימתו, ב-1 בספטמבר 1939, פלשה אליה גרמניה. בהתאם לסיכום המוקדם עם גרמניה, ב-17 בספטמבר פלש גם הצבא האדום לפולין, והשתלט על יותר ממחצית שטחה ועל יותר משליש מאוכלוסייתה.

כ-180 אלף פולנים - חיילים, קצינים ואזרחים בשירות מילואים - נפלו בשבי הסובייטים והוחזקו בכמה מחנות שבויים. בין ינואר למארס 1940, בפגישות חשאיות בין קציני גסטפו לקציני נ-ק-וו-ד (המשטרה החשאית של בריה"מ, קודמתה של הק-ג-ב) הוחלט שהחיילים יועברו לידי גרמניה. לעומת זאת, נקבע, שקצינים ואזרחים בעלי מקצוע - כגון רופאים, מהנדסים ועורכי דין - יישארו בשבי הסובייטי.

במארס 1940 הורה יוסף סטלין, והפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית אישר זאת, להוציא להורג את הקצינים ואת האזרחים הפולנים. זאת, במטרה לחסל את האליטות ואת "האינטליגנציה" של פולין, ובכך למנוע את האפשרות שהם יוכלו להנהיג את המדינה לאחר המלחמה. זה היה הלך מחשבה אופייני לסטלין - כבר אז, בראשית המלחמה, הוא תיכנן את הדרכים להרחבת האימפריה שלו, כולל השתלטות על פולין.

ביצוע הפשע הוטל על ראש נ-ק-וו-ד, לברנטי בריה, עושה דברו הנאמן של סטלין. בראשית אפריל הועברו הקצינים הפולנים ברכבות משטח הכיבוש הסובייטי בפולין לקרבת מתקנים של נ-ק-וו-ד בבלרוס (אז הרפובליקה הסובייטית רוסיה הלבנה). משם הם הוסעו מרחק קצר ליער ליד הכפר קאטין, לא הרחק מהעיר סמולנסק, נורו למוות ונקברו בקבר אחים. מספר הנרצחים בקאטין נאמד ב-14 אלף.

מספרם המדויק של הקצינים היהודים שהיו בין הנרצחים בקאטין אינו ידוע, אך מוערך ב-400 עד 1,000. בני משפחותיהם, שהיו מאוגדים ב"עמותת משפחת קאטין", העבירו באחרונה לארכיון צה"ל תעודות מצהיבות וצילומים ישנים של יקיריהם. משום שהזמן עושה את שלו, חברי העמותה המתמעטים החליטו לסגור אותה ולהעביר את החומר שנאסף במשך שנים רבות למשמרת בטוחה.

מהמסמכים בארכיון עולה, שבין הנרצחים היה הרב של צבא פולין, רב-סרן ברוך שטיינברג. בתיק אחר, זה של הרופא ד"ר יוליוש שלוסברג, מספרים אחיו וגיסתו החיים בישראל את תולדות חייו. שלוסברג נולד בוורשה ב-1907, למד רפואה באוניברסיטת ז'נווה וב-1933 שב עם אשתו לפולין. באוגוסט 1939 גויס כרופא לשירות מילואים בצבא הפולני. בני משפחתו ציינו בדפים שהעבירו לארכיון, כי שלוסברג יכול היה להימלט מהשבי הסובייטי ולהיטמע בקלות יחסית באוכלוסייה היהודית המקומית, אך נותר נאמן לשבועת הרופאים והמשיך לטפל בשבויים הפצועים - ולבסוף נרצח.

אחד המעטים שהצליחו להימנע מהגורל שציפה להם היה ד"ר משה קליינבאום, לימים משה סנה - מראשי ה"הגנה", חבר כנסת ומנהיג המפלגה הקומוניסטית בישראל. בנו, ח"כ אפרים סנה, מספר כי ערב מלחמת העולם השנייה היה אביו בוועידה ציונית בלונדון. "הוא טס במטוס האחרון שיצא מלונדון לוורשה, ב-30 באוגוסט, יום לפני המלחמה", מספר סנה, "משדה התעופה הוא מיהר ליחידתו ובמלחמה נפל בשבי הסובייטי. הוא ניצל את חוסר עירנותם של השומרים ונמלט והגיע לקובנו שבליטא, שם מצא מחסה אצל אביו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. כעבור כמה חודשים, הצליח להגיע לישראל".
(יוסי מלמן - הארץ)

5 March 1940

מסמך זה כולל את ההחלטה לחסל קצינים ואזרחים פולנים.
חתימתו של סטאלין מופיעה בראש המסמך.
מסמך זה שהונח על שולחנו של סטאלין נכתב על ידי לברנטי בריה (פוליטיקאי, ממפקדי המשטרה החשאית הסובייטית. זכור בעיקר כמבצע הראשי של מדיניות "הטיהורים הגדולים" של סטלין, למרות שנטל חלק רק בסוף טיהורים אלו. שיא כוחו היה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. לאחר מות סטלין הוא הודח מתפקידו והוצא להורג בידי יורשיו.)
בריה מבקש במסמך זה רשות להרוג 14,000 שבויי מלחמה ועוד 11,000 אסירים פולנים.
על המסמך חתומים גם חברי הפוליטבריו וורושילוב, מולוטוב, ובשולי המסמך מופיעה גם חתימתם של קלינין וקגנוביץ.

הסרט "קאטין" רווי בסמלים קתוליים, אך אין בו אזכור או תמונה כלשהי המזהה מי מהנרצחים כיהודי.
(יוסי מלמן - הארץ)

קאטין



ז'אנר: דרמה, היסטוריה, מלחמה.
אורך: 118 דקות.
שפה: פולנית, רוסית, גרמנית.
מדינה: פולין.
במאי: אנדז'י ווידה.
שחקנים: אנדריי צ'ירה, מאג'ה אוסטסזיסקה, ארתור זמיצ'בסקי, דאנוטה סטנקה, ג'ן אנגלרט, מגדלנה סיילקה, אגנסזקה גלינסקה.
חברת הפקה: Akson Studio, TVP S.A., Polski Instytut Sztuki Filmowej, Telekomunikacja Polska.
תאריך יציאה לקולנוע בחו"ל: 21/09/2007

'כצאן לקאטין' - עיבוד פוטושופ צביקה שורצמן

מאשה

במינסק פעלה קבוצת מחתרת קטנה, נפרדת כנראה מן המחתרת העירונית של קאזינייץ, שסייעה לקבוצת קצינים שבויי מלחמה לברוח מבית החולים בו טופלו. סיור גרמני עצר חלק מהבורחים. בחקירתם הסגירו הבורחים את זהותם של מי שסייעו להם בבריחתם, ושלושה אנשי מחתרת - שני גברים וצעירה אחת - נעצרו וב-26 באוקטובר 1941, הם ניתלו בפומבי במרכז העיר. על הצעירה תלו הגרמנים שלט גדול ובו כתובה בגרמנית וברוסית: "אנו פרטיזנים שירו על חיילים גרמנים". הגרמנים קראו לתושבי העיר לצפות בתלייתם של השלושה ואף צילמו את אקט התלייה. לאחר שחרור מינסק מצאו השלטונות הסוביטים את התמונות, ואלו, בעיקר תמונתה של הצעירה שעמדה בגבורה מול התליינים, פורסמו בכל רחבי ברית המועצות והעולם. בפרסומם זוהו הגברים בשמותיהם וולודיה שצ'רבצ'ביץ (Scherbachevich) וקיריל טרוס (Tros), אבל הנערה צויינה כ"לא מזוהה" (Neizvestnaia)... נערה זו היתה מריה (מאשה) בוריסובה ברוסקינה (Bruskina), צעירה יהודיה בת 17, שהיתה מוכרת במינסק ושאמה, ליוסיה ברוסקינה, נרצחה בגטו מינסק. תמונות השלושה הוצגו במוזיאונים סוביטים רבים, אבל הנערה היהודיה הוסיפה להיות "לא מזוהה".
מאשה ברוסקינה עבדה בבית החולים בו טופלו הפצועים והיא אכן סייעה לבריחתם. לעבודה זו הגיעה באמצעות רופאה יהודיה צעירה, סוניה אידלסון, שעבדה בבית החולים הזה. אחרי שברוסקינה נתפסה והוצאה להורג, נעצרה גם סוניה אידלסון וזמן קצר אחריתלייתה של ברוסקינה הוצאה גם היא להורג בתלייה, במינסק.

בצל הדגל האדום 296-298

זכרה של מאשה לא הונצח לא בברית המועצות ולא בבלארוס.
בישראל פסל לזכרה הוצב בכפר הירוק. הפסל נבנה מכספי התרומות של יוצאי ברית המועצות החיים בישראל. בשנת 2007 נחנך רחוב בשכונת פסגת זאב בירושלים הקרוי על שמה.

מקור: ויקיפדיה

קומיסרים יהודים

בלנינגרד הנצורה - במסגרת הקבוצה המבצעית הימית שפיקדה על הכוחות בראש-הגשר של אורינבאום שהיה מנותק ומבודד מהעיר, הוקמה מחלקה פוליטית (פוליטוטדיל Politotdel) שבראשה עמד הקומיסר היהודי מטווי אברמוביץ באסובסקי. כשבוטל מוסד הקומיסרים בדצמבר 1942, מונה באסובסקי לתפקיד "סגן מפקד הקבוצה המבצעית הימית לעניינים פוליטיים", בדרגת פולקובניק, קומיסרים יהודים רבים הצטיינו בקרבות ורבים מהם נפלו, בקרבות שממערב ומדרום מערב ללנינגרד, בקרבת העיר קינגיספ (Kingisepp) נפל קומיסר חטיבת הנחתים דוד יעקובסון, בקרבות ההגנה על הבסיס שבחצי-האי חאנקו (פינלנד) הצטיין הקומיסר ארסני ראסקין, בהפעלת "דרך החיים" באגם לדוגה, הועסקו אלפי חיילים בתנאים יומיומיים קשים במגוון תחומים, מתחזוקת הדרך, כלי הרכב, ועד טפול באנשים, בנפגעים, וגו', וכל זה תחת אש האויב. לסגל הפוליטי של "דרך החיים" היה תפקיד חשוב לשמור על מורל החיילים שעסקו בה. בראש המחלקה הפוליטית של "חזית לנינגרד" היה הקומיסר, לימים פולקובניק, מיכאל דוידוביץ' אורלובסקי. הקומיסר הראשי של שייטת הצוללות בים הבלטי, שבסיסו היה בקרונשטט, היה איליה ריווצ'ין, וביחידות עצמן שפעלו ב"דרך החיים" היו הקומיסרים א' הרשקוביץ, פ' פורל, מ' הלפרין ורבים אחרים.

קומיסרים יהודים אלה אינם אלא חלק קטן מכלל היהודים ששירתו בסגל הפוליטי במערך ההגנה של סבסטופול ושל לנינגרד. רבים מהם ידועים, ורבים אחרים אינם ידועים. רבים מן הקומיסרים היהודים נפלו בקרבות ההגנה על ערים אלה, אחרים פונו בצוללות מסבסטופול דרך הים ואלה מהם שנפלו בשבי הגרמנים היו ראשונים שנרצחו - בדרך כלל בגלל הלשנה של חיילים אחרים מיחידותיהם. מספרם הרב של הקומיסרים היהודים ביחידות שלחמו בסבסטופול ובלנינגרד נעיד על חלקם הגדול של היהודים בסגל הפוליטי בצבא האדום כולו.

בצל הדגל האדום 140-141 יצחק ארד

Fall of Sevastopol Jul 1942 נפילת סבסטופול