התנגדות יהודית בשואה

התנגדות יהודית בשואה, מיזם חינוכי לתלמידי חט"ב
מהי התנגדות ?
כדברי המשורר איש הפלמ"ח חיים גורי:

התנגד מי שהבריח כיכר לחם
התנגד מי שלימד בחשאי
התנגד מי שכתב והפיץ עלון מחתרתי, שהזהיר וקרע אשליות
התנגד מי שהגניב ספר תורה
התנגד מי שזייף תעודות "אריות", שהעניקו חיים
התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ
התנגד מי שכתב את הקורות וטמן בחול
התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו
התנגד מי שאמר מילים שקרבו את קצו
התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו
התנגד מי שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק
התנגד מי ששרד התנגד מי שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער
התנגד מי שהתקומם במחנות המוות
התנגד מי שמרד בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר, שידע עם המורד מעודו.

המשימה:
קרא סיפור, סרט, מאמר המתאר סיפור התנגדות בשואה.
בדוק האם הסיפור טרם פורסם באתר ההתנגדות היהדית.

הגש כמסמך טקסט, שיר, מנגינה, ציור, פיסול, קליפ פוטוסטורי 3, שילוב: צילום/ציור, שיר/ראיון,מנגינה (עבודה יחידנית או קבוצתית).
עבודות התנגדות נבחרות יפורסמו באתר ההתנגדות היהודית בשואה.
עבודות נבחרות המכילות מוטיב של רוע מצד השכנים (לא נאצים) או סיפורי הסתכנות והצלה יפורסמו גם באתר סגלה.
תלמידים מצטיינים יצטרפו למסע לאתרי זיכרון יום סיור בין אנדרטאות התנגדות

כך הקריבה בלגיה את יהודיה

השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא למה זה לקח כל כך הרבה זמן. לפני כשלושה שבועות, 62 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, פירסמה ועדת היסטוריונים שמונתה על ידי ממשלת בלגיה, דו”ח מקיף על חלקן של הרשויות ברדיפת היהודים ובגירושם בזמן המלחמה. במלים אחרות, הוועדה מונתה כדי לחקור את היקף שיתוף הפעולה של המדינה הבלגית עם גרמניה הנאצית.

“מרבית הבלגים אינם מודעים לחומרת הרדיפות שעברו יהודי המדינה”, נכתב בהחלטת הסנאט הבלגי מאוקטובר 2002 בדבר הקמת הוועדה. “מדוע היתה צריכה לחלוף חצי מאה כדי לדון בחלק הזה של עברנו? זהו תפקידו של הסנאט לשמר את זיכרון רצח העם, בהסתמך על עובדות שאינן ניתנות לערעור. זוהי חובתנו כלפי הדורות הבאים”.

למאמר המלא בבלוג של עדי שוורץ

Teachers escort children from the Nos Petits Jewish kindergarten on an excursion

Date: 1942 - 1945
Locale: Brussels, [Brabant] Belgium; Bruxelles
Credit: United States Holocaust Memorial Museum, courtesy of Olivia Mattis
Copyright: United States Holocaust Memorial Museum

השכן ההולנדי הסגיר את אנה פרנק

ב-4 באוגוסט 1944, כתוצאה מהלשנה של אחד משכניה ההולנדים, נודע לגרמנים על הסתתרותה של המשפחה. המשטרה הגרמנית, מלווה במשתפי פעולה הולנדים, פרצה לדירה ולמקום המחבוא. השוטרים בזזו את דברי הערך, ניערו תיקים ואז נפלו כתבי אנה על הרצפה. כך נשארו רשימותיה של אנה בבית האחורי. המסתתרים נשלחו תחילה למחנה וסטרבורק ומשם במשלוח האחרון לאושוויץ.

אדית פרנק, אמה של אנה, נפטרה באושוויץ מתשישות ורעב.
מר ואן דאן מצא את סופו בתאי הגז.
כאשר הכוחות הסובייטיים התקרבו אל אושוויץ, היה פטר ואן דאן בין אלו שנלקחו מאושוויץ למאוטהאוזן שבאוסטריה. הוא נפטר ב-5 במאי 1945 (שלושה ימים בלבד לפני השחרור).
מר דוסל נפטר בנוינגמה.
בסוף אוקטובר נשלחו אנה ומרגוט למחנה ברגן-בלזן, מחנה שנתמלא עד אפס מקום בעצורים שפונו ממחנות אחרים. אנה ומרגוט חלו בטיפוס ומתו זו אחר זו במרץ 1945.
גברת ואן דאן נפטרה בברגן-בלזן.
אוטו פרנק אביה של אנה, שוחרר מאושוויץ בידי הכוחות הרוסיים ביוני 1945. הוא שב להולנד וחי שם עד שנת 1953. לאחר מכן השתקע בבזל ונישא בשנית לניצולת שואה. הוא נפטר ב-19 באוגוסט 1980.
כך התברר לאוטו פרנק שהוא נשאר השריד האחרון. מיפ, עוזרת הבית בעת התחבאותם, מסרה לו את היומן, שאותו מצאה אחרי שאנה נלקחה בידי הגרמנים. לאחר שנועץ בידידים החליט אוטו פרנק להוציא לאור את יומנה של בתו. הוא פורסם בשנת 1947 בשם "הבית האחורי", שם שבחרה לו אנה פרנק עצמה. הספר תורגם ליותר מחמישים שפות, הומחז, הוסרט לקולנוע ולטלוויזיה, והועלה בתיאטראות ברחבי העולם.

מקור: ויקיפדיה