שנאת היהודים בנורבגיה, הייתה מציאות קיימת עוד לפני הכיבוש הנאצי. כשהעיתונים במדינה ניהלו תעמולה אנטי יהודית, בגיבויו המלא של הממשל. דוגמה קלאסית לכך ניתן למצוא במאמר מערכת משנת 1930 של העיתון "אפטנפוסטן" (Aftenposten), הבולט והחשוב שבעיתוני נורבגיה, אודות "היהודי המוצץ באמצעות קשית השתייה שלו, מכוסה של האומה." ב-1933, שבע שנים לפני כיבושה של נורבגיה על ידי הגרמנים, התבטא יוהנס נסה (Nesse), עורכו של העיתון, בשבחה של הגישה הנאצית כלפי היהודים והמליץ לקהל קוראיו ש"לא לגלות כלפי היהודים אהדה מוגזמת."
שנה קודם לכן התבטא ראש ממשלת נורבגיה האנטישמי, ינס הונדזיד, כלפי היהודים בנאומו בסטורטינג: "רבים מן הזרים הבאים לארצנו הם בני גזע נחות. מורשתם גרועה, אך הריבוי הטבעי שלהם נמרץ ומהיר. הגזע שלנו סובל בגלל הגירה זו". הונדזיד מינה את וידקון קוויזלינג לשר ההגנה בממשלתו. ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, הקימו קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. בין חברי המפלגה נמנה גם ראש הממשלה היוצא הונדזיד, והוא נשאר בין שורותיה עד שנת 1945.
מובן שגישתם השלילית של השלטונות כלפי היהודים, באה לידי ביטוי גם בתקופת השואה. כאשר הגרמנים פלשו למדינה, בשנת 1940, חיו בה כ-1,800 יהודים. בשנת 1942, שלחו הגרמנים בסיועה המלא של ממשלת קוויזלינג, 750 יהודים למחנה הריכוז אושוויץ. רק עשרים וחמישה מהם שרדו את התופת וניצלו. אמנם לצד הממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, פעלה בנורבגיה גם מחתרת אשר הצליחה להבריח כשני שליש מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השבדי, שם חיו כפליטים עד סוף המלחמה. מאה יהודים נוספים שרתו בצבא הנורבגי החופשי שהוקם על אדמת בריטניה.
רבם של יהודי נורבגיה בתקופת השואה, הרב ד"ר יצחק (איזק יוליוס) סמואל, סירב לנטוש את קהילתו, למרות שהוצע לו להימלט עם רעייתו ועם ילדיו לשבדיה. הרב סמואל נאסר במחנה גריני ולבסוף שולח בספינה מונה רוזה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספה. רעייתו הנרייטה, עלתה בשנת 1946 לישראל עם ילדיה שניצלו ואף שימשה כעדת התביעה במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
רובם המכריע של יהודי נורבגיה שנמלטו ממנה בתקופת השואה, לא שבו אליה לאחר המלחמה.
בשנת 1988, הותרה על ידי משרד ההגנה הנורבגי השמדתו של ארכיון ממשלתי, שהכיל מידע על אנשים ומוסדות נורבגים נאציים, נאו-נאצים ופרו-נאצים[10]. בשנת 1994, בשעה שהקונגרס היהודי העולמי והעיתונאי הנורבגי ביורן ווסטלי (Westlie), כתב היומון הכלכלי "דאגנס ניירינגסליף" (Dagens Naeringsliv), אספו מידע אודות הנאציזם בנורבגיה והרכוש היהודי שנבזז במדינה בתקופת השואה ולאחריה, הושמד כל החומר שבארכיון. אולם בגבור הלחץ הציבורי, מינה משרד המשפטים הנורבגי בשנת 1996, וועדה מיחדת על מנת לבחון את נושא החזרת הרכוש היהודי שנגזל על ידי משטר קוויזלינג. בתום שנתיים של דיונים החליטה ממשלת נורבגיה בשנת 1998 להעניק פיצוי ליהודים על רכושם בשנות השואה[2]. על פי ההחלטה הוקצא סכום של 200 מיליון כתר נורבגי למי שנפגעו מהרדיפות האנטי-יהודיות
(ויקיפדיה) שנה קודם לכן התבטא ראש ממשלת נורבגיה האנטישמי, ינס הונדזיד, כלפי היהודים בנאומו בסטורטינג: "רבים מן הזרים הבאים לארצנו הם בני גזע נחות. מורשתם גרועה, אך הריבוי הטבעי שלהם נמרץ ומהיר. הגזע שלנו סובל בגלל הגירה זו". הונדזיד מינה את וידקון קוויזלינג לשר ההגנה בממשלתו. ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, הקימו קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט את ה"נאשונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. בין חברי המפלגה נמנה גם ראש הממשלה היוצא הונדזיד, והוא נשאר בין שורותיה עד שנת 1945.
מובן שגישתם השלילית של השלטונות כלפי היהודים, באה לידי ביטוי גם בתקופת השואה. כאשר הגרמנים פלשו למדינה, בשנת 1940, חיו בה כ-1,800 יהודים. בשנת 1942, שלחו הגרמנים בסיועה המלא של ממשלת קוויזלינג, 750 יהודים למחנה הריכוז אושוויץ. רק עשרים וחמישה מהם שרדו את התופת וניצלו. אמנם לצד הממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, פעלה בנורבגיה גם מחתרת אשר הצליחה להבריח כשני שליש מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השבדי, שם חיו כפליטים עד סוף המלחמה. מאה יהודים נוספים שרתו בצבא הנורבגי החופשי שהוקם על אדמת בריטניה.
רבם של יהודי נורבגיה בתקופת השואה, הרב ד"ר יצחק (איזק יוליוס) סמואל, סירב לנטוש את קהילתו, למרות שהוצע לו להימלט עם רעייתו ועם ילדיו לשבדיה. הרב סמואל נאסר במחנה גריני ולבסוף שולח בספינה מונה רוזה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספה. רעייתו הנרייטה, עלתה בשנת 1946 לישראל עם ילדיה שניצלו ואף שימשה כעדת התביעה במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
רובם המכריע של יהודי נורבגיה שנמלטו ממנה בתקופת השואה, לא שבו אליה לאחר המלחמה.
בשנת 1988, הותרה על ידי משרד ההגנה הנורבגי השמדתו של ארכיון ממשלתי, שהכיל מידע על אנשים ומוסדות נורבגים נאציים, נאו-נאצים ופרו-נאצים[10]. בשנת 1994, בשעה שהקונגרס היהודי העולמי והעיתונאי הנורבגי ביורן ווסטלי (Westlie), כתב היומון הכלכלי "דאגנס ניירינגסליף" (Dagens Naeringsliv), אספו מידע אודות הנאציזם בנורבגיה והרכוש היהודי שנבזז במדינה בתקופת השואה ולאחריה, הושמד כל החומר שבארכיון. אולם בגבור הלחץ הציבורי, מינה משרד המשפטים הנורבגי בשנת 1996, וועדה מיחדת על מנת לבחון את נושא החזרת הרכוש היהודי שנגזל על ידי משטר קוויזלינג. בתום שנתיים של דיונים החליטה ממשלת נורבגיה בשנת 1998 להעניק פיצוי ליהודים על רכושם בשנות השואה[2]. על פי ההחלטה הוקצא סכום של 200 מיליון כתר נורבגי למי שנפגעו מהרדיפות האנטי-יהודיות
הצילום מראה פעם נוספת מסדר יציאה לעבודה במחנה נאצי.
ה - N מייצגת את נורבגיה אלו הם יהודים מנורבגיה.
למספר 1 ו 2 נוסף משולש צהוב שמציין אותם כ"יהודים מסוכנים" כמו קומוניסטים, ציונים, משתפי פעולה עם האויב וכו'.
מספר 4 ו 5 הם סתם "יהודי" ו N.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה