.

View Segula סגולה in a larger map

יום שישי, 20 בנובמבר 2009

כמו אבנים שותקות - המיתוס ההולנדי

עמדו מנגדעצרו``כמו אבנים שותקות`` הוא ספר זכרונות של נער יהודי שהתבגרותו עברה עליו בתקופת כיבושה של הולנד על-ידי הנאצים. בספר מתוארים החיים באמסטרדם שלפני השואה, וחיי המחבר, עד עלייתו ארצה.
עם קריאת הפרקים הראשונים של ספר זה הקורא חש כי לפניו ספר זכרונות לא-שגרתי. זכרונותיו מלאי-הצבע של נער יהודי מאמסטרדם, שתקופת התבגרותו נחצתה - בלא שנקטעה - על-ידי השואה, אינם ילדי הכאב או האבל, הגעגועים לנוף-הילדות שאבד או הכרת-התודה למציליו.
אין ספק, במחבר יש מכל אלה גם יחד. אולם זכרונותיו הם בראש ובראשונה תולדת הרצון להבין: להבין את האשליות הרות-האסון, את האיחוד בהכרת-המציאות שהיה נורא לא פחות מן המציאות עצמה. ללא שום סנטימנטליות הוא מבקר ומוקיע את כל מה שנראה לו ראוי לביקורת ולהוקעה. בזכרונותיו אלה האנליזה משולבת בתיאור. וכך מחאתו של הנער כנגד חוסר-הדמיון והכבילות-לדגם של הדור המבוגר, בשם הצרכים והערכים האוניברסליים של גיל הנעורים, מתלכדת עם מחאתו של ניצול השואה ומחנות הריכוז כנגד האשליות ההרסניות שטיפחה תרבות שלמה.
הרעננות הסיפורית והאינטלקטואלית של זכרונות אלה עושה את הקריאה בספר לחוויה מדהימה.
מנחם ברינקר

בריחת המלכה וילהלמינה וממשלתה מהולנד, ב13- במאי 1940, בעוד הקרבות נגד הפולש הגרמני בעיצומם, נתנה את האות להשמדת רוב רובם של יהודי הולנד, שמנו 140,000 נפש.
ב1942- גורשו יהודי הולנד מארצם, והמלכה וממשלתה הגולה, שישבו בלונדון, לא השמיעו קול מחאה, המיתוס ההולנדי הוא בעיקר מיתוס תוצרת הארץ.
שמואל הכהן


בתודעה ההיסטורית החמקמקה של הציבור הרחב, עדיף היה להיות יהודי בהולנד מאשר בפולין, כי מכל מדינות אירופה, הפולנים היו אנטישמים בצורה רצחנית ובקצה השני של הקשת נמצאו ההולנדים, שלא הראו אנטישמיות בולטת והיהודים חיו שם בשלום זה 340 שנה עד הפלישה הנאצית.
התודעה הזו מסתמכת על מיתוס, שבעיקר טיפחו ההולנדים, על עמידות הגבורה שלהם מול הגרמנים ויחסם האצילי כלפי היהודים. מיתוס שהחל להתפורר עם פרסום יומנה של אנה פרנק.
היום ידוע כי 75% מיהדות הולנד נכחדה בשואה, שיעור גדול מכל מדינות אירופה, שלא רק עורר מהומה בהולנד כשנודעו המספרים האמיתיים אלא חייב אותם לבחינה עצמית כיצד יתכן החורבן הזה?
ז`אק פרסר, היסטוריון יהודי מוכשר ששרד את המלחמה הודות לחבריו שהסתירוהו ודאגו לצרכיו במשך שנתיים, נתבקש ע"י הממשלה ההולנדית לחקור את פרשת ההכחדה.
את תוצאות החקירה הוא פרס במחקר שעורר סערה קשה בהולנד. תוצאות מחקר זה הוא מגולל גם בנובלה "ליל הז`ירונדינים", שהיא סיפורו של ז`אק סואסו רודריגז באותה המידה שהיא גם סיפורה של יהדות הולנד הנכחדת.
אי אפשר להבין את הספר ללא רקע על מהלך העניינים ההיסטורי בהולנד -
המושג ליל הז`ירונדינים מתייחס לערב המהפכה הצרפתית בה נציגי הסיעה הזירונדיסטית הודחו ע"י נציגי הסיעה היעקובינית, בגלל רצף כשלונות מלחמתיים. הז`ירונדינים הואשמו בבגידה והוצאו להורג ע"י הגיליוטינה. המהלך הזה זכור כמהלך מתוחכם וערמומי של רובספייר שכונן משטר רודנות.
במובן זה, הז`ירונדינים הם סמל לתינוק שנשפך עם המים שכן הם היו תומכים נלהבים של זכויות האזרח בצרפת (מטרת המהפכה) במקביל הם סמל לבגידה שעוד תתגבש ותבוא.
בשנת 1939 הקימה ממשלת הולנד בסיוע כספי היהודים את מחנה וסטרבורק על מנת לתת פתרון לפליטים היהודים שהצליחו לברוח מגרמניה. בתקופה בה מדינות התנגדו להתיר לפליטים להגר לתחומן, בעיקר משיקולים כלכליים (עמדות שהובעו בוועידת אוויאן) צעד זה נחשב להומניטרי, אבל בראיה היסטורית כפי שמופיע גם בהקדמת המתרגמת, זה היה צעד אחד מני רבים בשיתוף הפעולה של ההולנדים עם המשטר הנאצי.
במקום לראות ביהודים פליטים, נרדפים, בחרה הממשלה ההולנדית לנהוג בהם כזרים. למי שקרא את מלון פרובלמט, המושג `זרים` מצביע על היחס והטיפול לו זכו היהודים ולאלה שלא קראו, `זרים` משמעותו בני אדם ללא זכויות ולמעשה ללא חיים.
במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד. ההולנדים שלא נלחמו מאות שנים (החל מאמצע המאה ה- 17) נפלו שדודים לאחר 4 ימים. הממשלה והמלכה ההולנדית עזבו לבריטניה ולמעשה הפקירו את האזרחים לגורלם. הנאצים פעלו בתחכום שכן הם לא רצו לעורר התנגדות וביקשו להטמיע את הולנד ברייך ה- 3.
המושל שמונה, נהג יד רכה שהוליכה רבים שולל ולכן מנהיגי הקהילה היהודים נהגו בהתאם לגישה "לא לגלות התנגדות על מנת למנוע גרוע יותר".
באוקטובר 1940 החל רישום עובדי הציבור היהודים ובינואר 1941 הוצא צו לרישום כלל התושבים היהודים. ביצוע המלאכה נעשתה כל כך בקפדנות שאיש לא הצליח להתחמק מהרישום והגרמנים השיגו רשימה מדוייקת שכללה כ- 160,000 יהודים מתוכם כ- 20,000 יהודים מעורבים.
בשלב הבא הוקם היודנרט ובמקביל נשלחו ליהודי הולנד צווי התיצבות במחנה וסטרבורק. ליודנרט נודעה משמעות רבה הן בשביל היהודים והן עבור הגרמנים: הוא היה חולית הקישור בין הציבור היהודי לשלטון הגרמני וככזה תפקידו אופיין בשניות. היודנראט ההולנדי היה אחראי על פעילויות התרבות, החינוך והדת. עליו הוטלה גם האחריות לאספקת וחלוקת מזון. במקביל הוקמה גם משטרה פנימית במחנה שתפקידה היה לשמור על הסדר שביציאת המשלוחים.
הספר מתאר את הצטרפותו של ז`אק, יעקב, למשטרה במחנה וסטרבורק. הוא נמצא על סף שילוח לסוביבור והוא מודע לכך שזו בוודאי תהא דרכו האחרונה, ולכן הוא מוצא את הזמן לבוא בחשבון עם עצמו ועם מעשיו לאורך התקופה ששימש בתפקידו כשוטר.
אט –אט נפרסת בפני הקורא מסכת כאובה של החלטות ומעשים שבעליל יוצרים דילמה מוסרית קשה וכואבת. האם הצלת 10 צדיקים במחיר הכחדת היתר, שיעלו לעולה ראויה מבחינה מוסרית והילכתית? הכותב מתאר את דרך ההסתאבות וקלות השתיקה.
רק כאשר חרב דמוקלס מונפת מעל גרונו, הוא מתאר את הרמיה, התעתוע, ההתעללות והבגידה הקשה שלו בבני עמו אותם שילח למוות. ולא רק שלו, אלא של המנהיגים היהודיים שיצרו חזות וכסות בפני ה``עיוורים`` אותם היו אמורים להנהיג אל השיחרור. אותם מנהיגים שהעדיפו לשלח את פשוטי העם לפני הגבירים ובסופו של דבר נאלצו גם אותם להקריב על מנת להציל את עורם ונשמתם שגם כך נמכרה לשטן.
בתיאור ראליסטי וחד פרסר מגיש לקורא את התדרדרות והתפוררות האשליה הנאצית ושל ההנהגה היהודית. סיפור כואב שמרעיד את הנימים. ויש גם פאן אחר לנובלה הזו; אישתו הראשונה של פרסר, דֶה, נתפסה בנסיונה לברוח מהולנד והועברה למחנה ומשם במשלוח לסוביבור. פרסר לא חדל לבכות את אהובתו במיוחד לאחר שנודע לו גורלה. הוא שיבץ אותה כדמות לקראת סוף הנובלה, מה שנותן נופך מאוד אישי וכואב לסיפור.
(הבלוג של siv30)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה