החיים במסתור

באיזשהו זמן בתחילת 1944, הגיע אלינו לביקור קצר הדוד חיים וורצברג (גיסו של אבא) והציע להבריח אותנו הילדים לשוויץ או להסתיר אותנו במקומות בטוחים. ברנרד אחי הבכור סירב להשאיר את אמא ואת סבא לבד והחליט להישאר אתם. נאלצנו להיפרד מאמא מסבא ומאחינו הגדול ברנרד .

הדוד וורצברג לקח אותנו שלושת האחים (קלמן, רבקה ואותי) ועוד קבוצה של ילדים יהודים למסע ארוך. נסענו ברכבות ונאלצנו ללון באכסניות בדרכנו למקום המסתור. אף אחד לא ידע שאנחנו יהודים. במקרה אחד בעלת האכסניה חשדה בנו שאנחנו יהודים והחליטה לבדוק את העניין. היא שאלה שתי אחיות שהיו עימנו בקבוצה לעיסוקו של אביהן . הראשונה ענתה לה שאביה סנדלר. לאחר זמן מה שאלה את השנייה וללא כל תיאום מראש היא ענתה שאביה רצען (סנדלר). מתשובת האחיות חשבה בעלת האכסניה שאנחנו לא יהודים- מכיוון שאז יהודים עבדו כסוחרים בלבד.

לאחר נדודים רבים, נמצאה משפחה אומנת לקלמן אחי והוא הוסתר אצל משפחת איכרים בעיירה קטנה בשם בורג (Bourg) , ואילו אנחנו הבנות (רבקה ואני) הוסתרנו במנזר ששימש בשעות הבקר כבית ספר עבור ילדי הכפרים שבסביבה. הילדים שגרו בכפרים המרוחקים ,נשארו ללון באולם גדול שהיה במנזר, וכך גם אנחנו.

כולן חשבו שאנחנו נוצריות , רק אם המנזר ואחת האחיות ידעו על זהותנו היהודית. במנזר נאלצנו להתנהג כנוצריות לכל דבר ומטעמי צניעות נאסר עלינו לפשוט את הבגדים ובמשך כל אותה תקופה לא התאפשר לנו להתרחץ. האוכל היה עלוב למדי, בעיקר כמויות גדולות של עדשים, אחותי בקי ששנאה את הגבינה הצהובה ,נהגה להניח אותה על אדן החלון, עבור הציפורים. במקרה אחד במהלך ארוחת הצהריים, בה הגישו לנו מאכל שכלל בשר חזיר אחותי פלטה בטעות : "אם הסבא שלי היה יודע.." והנזירה פול והנזירה רוז הבינו שאנחנו יהודיות אך שמרו על כך בסוד. לא כל הנזירות היו נחמדות, חלקן נתנו לנו לסחוב שקים כבדים ונאלצנו לעסוק בעבודות קשות כמו: איסוף עשב לארנבות, הברקת רצפות ולעיתים שימשנו כמקוננות בטקסי קבורה של נוצרים.

הנזירות סיפרו לנו על העוול הנורא שעשו היהודים לנצרות בכך שסייעו לרומאים לעלות את ישו שלהם על הצלב,אך סיפורי הנצרות לא השפיעו עלינו והמשכנו לשמר את זהותנו היהודית.

באותה תקופה המשפחה שנשארה בכפר (אמא, סבא ואחי ברנרד) חיתה בסכנה גדולה, על כך אני יודעת מסיפורים ששמעתי מאוחר יותר: בלילה אחד שבו הצליחו אנשי המחתרת הצרפתית לפוצץ את פסי הרכבת שליד הכפר בו התגוררו סבי אמי ואחי ,הגיעו כוחות גדולים של חיילים גרמנים מלווים בכוח צבאי צרפתי והתפרסו על פני הכפר כולו. ברנרד אחי הסתתר באותן שעות על עץ שעליו טיפס וראה מלמעלה: גברים יהודים שנתפסו והוצאו להורג בירייה בו במקום. חייל גרמני מלווה באיש מליציה צרפתי הגיעו אל ביתנו ופקדו על אמא וסבא לצאת החוצה. אמא פנתה אל החייל הצרפתי והציעה לו לשתות ואז שאלה אותו מאין הוא. התברר שהחייל הצרפתי היה מאלזס-לורין - אותו מחוז שגרנו בו בעבר. אמא דיברה אל ליבו ובמשך כל אותו הזמן ישב סבא רכון על ספרי הקודש וקרא בהם ,המשיך בשקט בעיסוקו כאילו לא קרה דבר חריג סביבו.

בשלב מסוים כשקם לצאת מן הבית אל החצר קרה דבר מפתיע ביותר: הגרמני פנה אליו ואמר: "לא, אל תצא, יורים שם!". כך ניצלו חייהם של אמא, סבא וברנרד.

קרא יותר בבלוג השורשים של משפחת ניר שמתגוררת בכוכב יאיר