מחבר: יוסף קרניאל
ד"ר יוסף קרניאל מאוניברסיטת בר אילן, דן בעמדת הכנסיה הקתולית לבעיה היהודית באוסטריה בשנים 1938-1934, עוד לפני ה"אנשלוס". באותן השנים שרר באוסטריה משטר קלריקלי-דיקטטורי בראשותו של דולפוס ולכנסיה הקתולית השלטת נודעה השפעה רבה במדינה. עקרונות הכנסיה מנוגדים אמנם לאנטישמיות גזענית, אך חוגי הכנסיה מצאו דרכים לתרץ את מעשי הנאצים ולהתייחס אליהם בהבנה. רק מיעוט ניהל עם היהדות ויכוח תיאולוגי, אך התייחס ליהודים באהדה ואפילו תמך בפתרון הציוני. הנהגת הכנסיה היתה גמישה ואפשרה לנציגיה לנהוג בחירות רבה, כדי לא להביך את מאמיניה בעלי הדעות הפוליטיות והחברתיות השונות. יש שראו בעצם קיום הדת היהודית סכנה לתפיסת המוסר הנוצרית, כי היהודים הם בעלי מוסר ירוד. גורל העם היהודי ואף תכונותיו נקבעו כתוצאה מנטישת יעודם הדתי המקורי. התנכרותם למשיח והבגידה בשליחותו הפכו לחטא תורשתי. אשמת עם ישראל היא בעצם קיומו. הגמונים ובעלי מעמד בכיר בכנסיה האוסטרית עשו מאמצים לקרב את הגישה הקתולית לאידיאולוגיה הנאצית.
יש לציין שמגמת הכנסיה הפרוטסטנטית באוסטריה היתה גרמנית לאומנית ואנטישמית קיצונית אף יותר מאשר זו של הכנסיה הקתולית והיא ראתה בסיפוח אוסטריה לרייך מעשה רצוי לאל.אחת התופעות המעניינות באוסטריה היתה תנועה נגד שנאת גזעים שהוקמה והונהגה על ידי קתולית אדוקה, אירנה האראנד. היא הוציאה לאור שבועון "הצדק" שנלחם בשצף קצף בגילויי האנטישמיות באוסטריה ובגרמניה. אולם כתב העת הזה והדומים לו נשארו מבודדים בין שפע העיתונים הקתוליים האנטישמיים שהופיעו באוסטריה.
 |
| אחרי האנשלוס ב 1938 נאלצו יהודי וינה לגרד מן הקירות והרחובות את סיסמות הבחירות |
הודפס: חשון תשנ"ד , 01/10/1993
חוברת: 55
גיליון: נ"ה
עמודים: 177-167
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה