קיידאן

מצבת זיכרון במקום בו היה קבר האחים 

בו נרצחו יהודי קיידאן (Kedainiai), ז'ים (Zeimiai) ושאט (Seta).המצבה הוקמה ב - 1946.זוהה: יהודה רודנר (Yehuda Ronder).הטבח ביהודים בוצע ב - 28/8/1941. לאחר המלחמה נמצאו בקברי ההמונים
שם מעל 2000 גופות.צולם ב - 17/10/1984.

...מיד בהתחלה רוכזו כל היהודים בחצר בית הכנסת, ולמקום הזה קראו גטו. אחר כך הופרדו כל הגברים ונכלאו בז'ירגינאס. היה זה הבניין ששכן לא הרחק מן הגן, אשר השתייך לרוזן טוטלבן. שם נמצאו רפתות גדולות לבהמות. הגברים נאלצו למלא את העבודות הקשות ביותר בתנאים בלתי אנושיים. בנוסף, הירבו להתעלל בהם. דוגמה איומה אחת ברצוני להביא כאן: אחי הגדול, הרשל גל, אולץ לנקות במו ידיו את בית השימוש. אחר כך לא הותר לו לרחוץ את ידיו ובידיים מלוכלכות חייב היה לשים את האוכל לפיו. כעבור זמן קצר, בו היו מבצעים את העבודות הקשות ביותר וזכו לעינויים איומים, הובלו הגברים לשדה הפתוח – בדרך המובילה לעיירה אייראגולה – ושם נאלצו לחפור בורות עמוקים מאוד. לשם הובאו כולם: זקנים, חולים, נשים וילדים. כולם נאלצו להתפשט ותחת ברד של כדורים היו חייבים לרוץ לעבר הבורות. תוך כדי כך הוסיפו לירות בהם והם נפלו לבורות. רבים מהם עוד חיו כאשר כוסו הבורות. קולות הבכי והצעות היו כה חזקים ואיומים, עד כי הקולות, רוויי הסבל, הגיעו עד כפרים רחוקים ביותר.

כאשר הובאו כל היהודים למקום, וטרם החלה האקציה, ביקש הרב הצעיר של קיידאן ר' אהרון גאליו, חתנו של הרב ר' שלמה פיינזילבר, כי יותן לו לומר מילים אחדות לפני מותו. מעל ליהודים הנאספים ניצבו ליטאים, כולם רובים בידיהם, דרוכים לירייה. אלה הם השמות של נכבדי קיידאן: המפקד ומזכירו, שופט השלום קליבאס ומזכירו, מנהל הגימנסיה הליטאית בקיידאן עם כל המורים בלי יוצא מן הכלל, הרופא של בית החולים המחוזי בקיידאן ארז'מסקי, הד"ר סאוויצקי, הרוקח סטאנציוס, ראש העיר פובילאס, השופט החוקר עו"ד שאפראנצ'יק, ועוד שאוליסטים רבים. ומול כל אלה פתח הרב הצעיר בנאומו. הוא דיבר ליטאית רהוטה. הוא פנה בעיקר למנהל ולכל המורים במילים: "אתם נתמניתם להפיץ את התרבות והחינוך. בידיכם הפקדנו את טובי הילדים במחוז. אתם הייתם להם כאבות לילדים. כיצד איפוא יכול אב, ללא כל רחמים, ללא נקיפות מצפון, להרים יד על ילדיו החפים משפע ולרצחם?" ובשאתו את עיניו לשמיים אמר: "כלום ימחל לכם אלוהים בשמיים אי פעם על הפשע האיום שאתם עושים היום? והאם תסלח לכם האנושות על החטא? מן הכתם אשר ייפול עליכם לא יכול העם הליטאי להינקות לעולם". והוא סיים במילים: "דמנו הנקי שנשפך ינקום בכם..." ולאחר שנסתיימו דבריו האחרונים יצא מן השורה צדוק שלאפוברסקי, ואחריו יחיאל שטיינבאך. צדוק זינק במהירות לעבר המפקד ואחז בגרונו כדי לחנקו. אותו רגע קפצו עליו מאחוריו שאוליסטים ורצחו אותו במקום. כעונש קברו חיים את אשתו של צדוק ואת שני ילדיו. ואחר כך והחלה האקציה. המקומות הקדושים בקיידאן חוללו; המצבות בבית העלמין נותצו; בבית התפילה "תפארת הבחורים" שוכנו חזירים; ובית הכנסת הגדול הפך למחסן.

לפני שעזבתי את ליטא נסעתי כדי להיפרד מהקברים. האדמה היתה חרושה וזרועה, כאילו לא קרה שם דבר מעולם, אולם בנוכחותי נעצרו שם נוצרים קשישים שעברו במקום. הם נעמדו לרגע קט וכרעו מול הקברים.