ב-10 באוגוסט חיפש הציר של שוייץ בברלין את ראש המחלקה המדינית במשרד החוץ הגרמני כדי להודיע לו כי זרימת היהודים לשווייץ הגיעה ל"מימדים יוצאי דופן". לבאזל לבדה הגיעו ביום אחד 47 יהודים. הוא הסביר כי ממשלת שווייץ מתנגדת חד משמעית ל"ייהוד" של ארצה, והגרמנים מן הסתם מבינים זאת היטב. בנסיבות האלה שקלו כעת השווייצרים לחדש את ביקורת האשרות. ב-31 באוגוסט אכן ביטלה ברן את הסכם האשרות. אך כעבור שלושה ימים הודיע מפקד המשטרה השוייצרית (רוטמונד) לציר הגרמני בברן כי הוא מוכן להתפשר: ממשלת שווייץ תיאות לדרוש אשרות כניסה מיהודים גרמנים, אם תצוין יהדותם במפורש בדרכוניהם. ...
הצו הנושא את התאריך 5 באוקטובר 1938 וחתום בחתימתו של ורנר בסט ראש הלשכה המנהלית של הסיפ"ו קבע כי בכל דרכון שבעליו יהודי תוטבע J אדומה גדולה. במכתב מ-5 באוקטובר 1938 אל יועץ הצירות פרופסור קונרד רדיגר מן המחלקה המשפטית של משרד החוץ ביקש בסט להטביע את האות J בדרכון של כל יהודי המתגורר בחוץ לארץ שיגיש אותו לקונסוליה או לצירות כלשהי לצורך הארכה או מכל סיבה אחרת.
(ראול הילברג - חורבן יהודי אירופה - כרך א עמ 149-150
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה