במינסק פעלה קבוצת מחתרת קטנה, נפרדת כנראה מן המחתרת העירונית של קאזינייץ, שסייעה לקבוצת קצינים שבויי מלחמה לברוח מבית החולים בו טופלו. סיור גרמני עצר חלק מהבורחים. בחקירתם הסגירו הבורחים את זהותם של מי שסייעו להם בבריחתם, ושלושה אנשי מחתרת - שני גברים וצעירה אחת - נעצרו וב-26 באוקטובר 1941, הם ניתלו בפומבי במרכז העיר. על הצעירה תלו הגרמנים שלט גדול ובו כתובה בגרמנית וברוסית: "אנו פרטיזנים שירו על חיילים גרמנים". הגרמנים קראו לתושבי העיר לצפות בתלייתם של השלושה ואף צילמו את אקט התלייה. לאחר שחרור מינסק מצאו השלטונות הסוביטים את התמונות, ואלו, בעיקר תמונתה של הצעירה שעמדה בגבורה מול התליינים, פורסמו בכל רחבי ברית המועצות והעולם. בפרסומם זוהו הגברים בשמותיהם וולודיה שצ'רבצ'ביץ (Scherbachevich) וקיריל טרוס (Tros), אבל הנערה צויינה כ"לא מזוהה" (Neizvestnaia)... נערה זו היתה מריה (מאשה) בוריסובה ברוסקינה (Bruskina), צעירה יהודיה בת 17, שהיתה מוכרת במינסק ושאמה, ליוסיה ברוסקינה, נרצחה בגטו מינסק. תמונות השלושה הוצגו במוזיאונים סוביטים רבים, אבל הנערה היהודיה הוסיפה להיות "לא מזוהה".מאשה ברוסקינה עבדה בבית החולים בו טופלו הפצועים והיא אכן סייעה לבריחתם. לעבודה זו הגיעה באמצעות רופאה יהודיה צעירה, סוניה אידלסון, שעבדה בבית החולים הזה. אחרי שברוסקינה נתפסה והוצאה להורג, נעצרה גם סוניה אידלסון וזמן קצר אחריתלייתה של ברוסקינה הוצאה גם היא להורג בתלייה, במינסק.
בצל הדגל האדום 296-298
זכרה של מאשה לא הונצח לא בברית המועצות ולא בבלארוס.
בישראל פסל לזכרה הוצב בכפר הירוק. הפסל נבנה מכספי התרומות של יוצאי ברית המועצות החיים בישראל. בשנת 2007 נחנך רחוב בשכונת פסגת זאב בירושלים הקרוי על שמה.
מקור: ויקיפדיה
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה